הסכנה השקטה בג'ונגלים של בוליביה

אז לי קוראים גלעד אני בן 23 אחרי צבא ואחרי 10 חודשים מדהימים של טיול בדרום אמריקה... תרשו לי להתחיל מהסוף - את הכתבה הזאת אני כותב בחדר אשפוז יום בבית החולים שיבא תל השומר לאחר שבוע של אשפוז יום בהם קיבלתי טיפול תרופתי באינפוזיה למחלת הלשמניה...

03/01/2019
גרינגו אמריקה

23/10/09
כתב וצילם: גלעד דיבון  
                                                                           
                     
     
מחלת הלשמניה - מידע חשוב למטיילים

אז לי קוראים גלעד אני בן 23 אחרי צבא ואחרי 10 חודשים מדהימים של טיול בדרום אמריקה...
תרשו לי להתחיל מהסוף
את הכתבה הזאת אני כותב בחדר אשפוז יום בבית החולים שיבא תל השומר לאחר שבוע של אשפוז

י יום בהם קיבלתי טיפול תרופתי באינפוזיה למחלת הלשמניה.
קיימים שני סוגי טיפול למחלה שהמתקדם והחדש מבניהם לצערי לא מוכר בצורה מלאה ע"י קופת החולים שלי,מה שאומר שמשפחתי נאלצה לממן את התרופה הלא זולה בכלל הזאת(סביבות ה20 אלף שקל) הטיפול הוא פשוט יחסית (כמה שאפשר לקרוא ללקום ב6 בבוקר למשך שבוע ולחכות 4 שעות עד שתיגמר האינפוזיה פשוט) ואחוזי ההצלחה שלו גבוהים מאוד.

הכל התחיל בגונגלים בבוליביה, הג’ונגלים נמצאים בצפון המדינה והיציאה אליהם מתבצעת מהעיירה רורה נבקה. יחד עם שני חברים החלטתי לוותר על  חווית הג’ונגלים התיירותית יותר שנקראת פאמפאס (3 ימים במסלול קבוע,הרבה חיות מאולפות כמו תנין שאוכל לחם ומלא ישראלים שבאו לראות חיות בלי להתאמץ. קהל יעד - מזוודיונרים, מוצ’ילרים ומוצ’יקלאברים קיצר כולם) והחלטנו לצאת לג’ונגלים התיירותיים גם הם אך פחות(כמה ימים שרוצים,באיזה מסלול שרוצים יותר פונה למוצ’ילרים שבנינו) בחרנו לצאת ל-10 ימים ואני יכול להגיד שהחוויה מדהימה פרט לדבר קטן אך משמעותי- עקיצות!

מי שלא היה שם לא באמת יכול להבין אבל אין רגע במהלך ה-10 ימים האלה שלא נעקצים ומתגרדים ולא יעזרו כל הרשתות וחומרי ההדברה, תאמינו לי ניסינו הכל וכלום לא עובד. העקיצות המציקות הן של זבוב החול שהעקיצות שלו אינן נראות כמו עקיצות רגילות של יתוש אלה כנקודות דם קטנות, לאחר 10 ימים הגוף כולו מלא בנקודות כאלה. אומנם זו חוויה לא נעימה והגירודים ממשיכים כמה ימים אחרי היציאה מהג’ונגלים והצלקות לא עוברות מהר בכלל, אך זו עדיין חוויה שאפשר ושווה לסבול אותה ע"מ להנות מחווית הג’ונגלים. העקיצות יצרו אצלנו תגובה אלרגית וכפות הרגלים שלנו התנפחו,לאחר ביקור קצר אצל רופא בלה פאז  בו קיבלנו משחה וכדורים, הרגליים חזרו לגודל הטבעי ואנחנו המשכנו את הטיול שמחים ומאושרים וחשבנו שהכל מאחורינו.
אז זהו, שמאחוריהם כן, מאחורי ממש לא...

                          

הטיול נמשך במתכונת הרגילה(שאני אומר רגילה אני מתכוון בדיוק לפי הגל כמו כל הישראלים) שלו עד לרפטינג בקוסקו. למי שלא מכיר רק נספר שהרפטינג בקוסקו הוא אחד האטרקציות היותר פופולריות בקרב הישראלים שבדרך כלל יוצאים ל-3 ימים ובצדק כי זו אכן חוויה מדהימה.

                          

גם ברפטינג יש מכה רצינית של זבובי חול וגם שם מרבית האנשים חוזרים מלאי עקיצות אך מאושרים. כמובן שהעקיצות לא פסחו עלי אך מכיוון שהדבר לא היה חדש לי אחרי הג’ונגלים בבוליביה לא התרגשתי יותר מדי מכמות העקיצות שכיסו אותי ומהרצון העז להתגרד כל רגע. חיכיתי שהעקיצות יעלמו והן אכן נעלמו חוץ מעקיצה אחת  ברגל ימין שנראתה חריגה קצת.לצערי אין לי תמונות מהשלב הזה אז נתאר רק את העקיצה כדומה לעקיצת יתוש רגילה עם מעגלים של עור יבש מסביב. כמובן שהדבר לא נראה לי חריג ובסה"כ חשבתי שזאת תוצאה של התקפי גירוד שהיו לי.

                       
                                                          העקיצות סנד פלי(וזה רק מהיומיים הראשונים)

העקיצה המשיכה להתייבש ולבסוף נפתחה (לא חשדתי) החור שנוצר ברגל המשיך לגדול אך עדיין לא חשדתי במשהו מכיוון שזה היה נראה כמו פצע רגיל שמתקשה להיסגר בגלל שהוא נפגע כל פעם מחדש(מהבריכה במנקורה,


              הפצע בניו יורק,לאחר ירידת רוב הגלד

מהגלשן במונטניטה או מכל פעילות אחרת שבה איכשהו הצלחתי לפגוע בפצע) הפצע המשיך לגדול עד שהגיע לגדול מסיום, מה שנראה יותר כמו מכתש באמצע הרגל(פה חשדתי) והלכתי לרופא מקומי במונטניטה שתגובתו הייתה-קח משחה אנטיביוטית ועזוב אותי בחייך.
עם החיזוק של הרופא שהדבר הזה על הרגל הוא סתם פצע רגיל המשכתי להסתובב עם הדבר הזה על הרגל למשך כמעט חודשיים. 


את הטיול סיימתי בניו יורק ובהמלצה של דודתי שגרה שם הלכתי להיבדק אצל רופא מקומי (בשלב הזה הפצע כבר נראה כמו בתמונה ונוסף לו פצע משני ומוגלתי) הרופא הפנה אותי לשורה של רופאים אחרים והתחיל רצף של בדיקות שנועדו לקבוע מה יש לי. רופא המחלות הזהומיות שפגשתי התחיל לשים אותי על 3 סוגי אנטיביוטיקה וביצע בדיקה ביופסית לפצע למרות שכבר מההתחלה הרופא חשד שמדובר בלשמניה הוא לא הצליח להוכיח את זה בבדיקות.
המחלה לא כל כך נפוצה שם וכל רופא שראה אותי מאוד התלהב מהפצע ואמר שלא ראה את המחלה הזאת חוץ מבספרי הלימוד (מסתבר שמי שנתקל שם יותר במחלה הם הרופאים הצבאיים שמקבלים את החיילים שחוזרים מעיראק שלוקים בלשמניה מהסוג שקיים גם בארץ) את ניו יורק עזבתי בלי הוכחה ממשית ללשמניה ומבלי שהתחלתי טיפול ספציפי נגד המחלה. במקביל בארץ אמא שלי קבעה לי תור אצל פרופ’ אלי שוורץ שהוא מומחה ידוע למחלות זיהומיות ומחבר הספר "נוסע סמוי" שבו יש פרק העוסק במחלה ובסיפור דומה על הידבקות בגונגלים בבוליביה .פרופ שוורץ הבחין מייד שמדובר בלשמניה והתחיל לאחר בדיקות את הטיפול אותו אני מסיים עכשיו.

אז מה בעצם היה לי? 
ההגדרה הרפואית של המחלה היא לשמניה ברזילאית או כמו שאני קראתי לה עד לארה"ב -"הפצע המגעיל הזה שיש לי על הרגל" אל תרגישו רע אם אתם לא מכירים את השם,גם אני לא הכרתי אותו לפני. המחלה מועברת ע"י זבוב חול כמו שכבר ניחשתם ויש לה משך דגירה של בערך חודש, מה שאומר שאת העקיצה שהעבירה לי את המחלה קיבלתי דווקא בבוליביה ולא ברפטינג בפרו כמו שחשבתי. המחלה היא מחלה זיהומית פיטרייתית והיא קרובת משפחה של שושנת יריחו שיותר מוכרת בארץ. 

         
  

זה הפצע אחרי שירד לו הגלד ולאחר סיום הטיפול התרופתי


זה המצב עכשיו,חודש אחרי הטיפול התרופתי,אומנם לכם זה לא נראה שיפור ותאכלס גם לי לא,אבל זה מכיוון שהריפוי של הפצע נעשה מבפנים החוצה מה שאומר שהשכבה הבולטת זו שכבה חדשה של רקמה שתגליד ותירפא(אמור לקרות בחודש הקרוב)

אז למה כתבתי את כל זה?
א. מודעות- במהלך ההכנות לטיול לא הוזהרתי מפני המחלה, לא תודרכתי עליה במהלך החיסונים( עשיתי את החיסונים במרפאת המטיילים בבית חולים מאיר ופרופ שוורץ טוען שההרצאות בתל השומר בהן לא השתתפתי כן נוגעות במחלה) לפני הכניסה לג’ונגלים אף אחד לא הסביר כי קיימת אפשרות להתקל במחלה ובכלל לא היה נראה שקיימת מודעות לאפשרות לקבל בדרום אמריקה מחלה חוץ ממלריה(טיפול מונע בכדורים,שלא יצא לי לקחת), סלמונלה(שאין מה לעשות איכשהו כל מי שנבדק אצל רופא בקוסקו מאובחן כחולה במחלה) או מחלות אחרות להן מקבלים חיסון.
חוסר המודעות גרם לי להזנחה רצינית ולהתעלמות מהבעיה.אני מקווה שהכתבה תחשוף את כל המטיילים למחלה ותעזור להם לאבחן אותה ולטפל בה בצורה מהירה ,חשוב לציין שאומנם העיקוב בטיפול לא יצר אצלי נזק חמור אך קיימים מיקרים בהם הנגיף נודד לפנים ובעיקר לאזור האף ויכול לגרום לפצעים חמורים ואף לנשירה של האף. אז אם יש לכם איזה עקיצה לא ברורה לכו לרופא מומחה ולא לאיזה רופא מקומי שלא מבין הרבה.
ב. ביטוח- נושא מאוד כואב, כפי שציינתי התרופה מאוד יקרה ולא מכוסה ע"י קופת החולים שלי, ביטוח המטיילים מוכן לחסות רק עלות חלקית מאוד מהתרופה וגם זה לאחר מאבק. לי הדבר לא היה ברור ומטבע הדברים מה שהתעניינתי בו בביטוח הן יותר כיסוי החילוץ וביטוח האקסטרים. בדיעבעד מסתבר שאם הייתי נשאר בחו"ל ביטוח הטיולים היה מכסה לי את עלות התרופה. אומנם השיקול הכלכלי לא אמור להנחות אתכם מול השיקול הבריאותי אך אני ממליץ לפני ביצוע צעדים כמו חזרה מידית לארץ עם גילוי המחלה יש לבדוק מה כיסוי הביטוח.למרות שאם רוצים להיות בטוחים תחזרו לארץ תטופלו שם ואז תתפנו להתעסק עם הביטוח. יש לציין שעל הטיפולים בארה"ב אני כנראה אקבל החזר מלא (אל תשכחו לשמור קבלות).
ג. ממש לא באתי להפחיד- אני ממש לא רוצה שאנשים לא יכנסו לג’ונגלים בגלל המחלה או ישנו תוכניות בגללה, חשוב לציין שהטיפול הקיים הרבה יותר יעיל מהטיפול הישן שבזמנו לא הומלץ להיכנס לאיזורים הנגועים בלשמניה.זה הטיול שלכם,תעופו עליו ותעשו מה שאתם רוצים רק תהיו מודעים לסכנות, גם בדיעבעד הייתי נכנס לג’ונגלים ולא מוותר על החוויה.

אז אנשים יקרים תהנו מהטיול זאת ללא ספק תקופה מדהימה ותשתדלו לחזור לארץ בשלום!

למידע נוסף על: בוליביה