קלקול קיבה בסוקרה וליל סדר בסנטה קרוז

03/01/2019
גרינגו אמריקה

 כותבת הבלוג :
אורית נאמן
שמי אורית נאמן, אני בת 34, מחולון, מהנדסת תוכנה במקצועי.
לאחר שסיימתי תואר שני החלטתי לקחת חופשה ארוכה...

  

4/5/08                                                                                                                                

                  קלקול קיבה בסוקרה וליל סדר בסנטה קרוז    


ל - Sucre, עיר הבירה החוקתית של בוליביה (הבירה בפועל היא לה פז) הגעתי לבד, וישר הוכיתי בהלם.
עיר. עיר לכל דבר. מדרכות. כבישים. חנויות. באמצע בוליביה ממש! אפילו סופרמרקט מצאתי פה, והוסטל חביב, ויופי של מסעדות, והשמחה גדולה.
לפחות עד שהגיע הלילה.
 
במבט לאחור, אין שום פריט מזון מסוים שיכולתי להצביע עליו כאשם בעניין. באמת שעשיתי הכל לפי הספר. שתיתי רק מים מינרליים, נמנעתי מלאכול חיות לא מבושלות וביצים במצב נוזלי, הדרתי רגליי מחתוליות ודוכני רחוב חשודים, אבל זה לא ממש עזר לי. הגוף הבין שהוא בבוליביה. הגוף הפך בוגדני. וכך, באמצע הלילה, קמתי כושלת, בנסיון חסר סיכוי לא להעיר את חמשת שותפיי לחדר, ואצתי להקיא. המשך ליל הזוועות עבר עלי במדידה חוזרת והולכת של המרחק המדויק בין המיטה שלי לשירותים, והגעה למסקנה האומללה שאולי צריך לקרב קצת ביניהם.
מיטת קומותיים. קצת מסובך.
 
ביום שלמחרת לא קמתי מהמיטה. כשהואלתי בכל זאת להקיץ משנתי הטרופה ולנסות לעשות כמה צעדים לכיוון החוץ, נכשלתי כליל, והקפדתי לקלל באדיקות עולם ומלואו.
והכי גרוע - בדיוק מחר זה ליל הסדר. צריך לחפש ישראלים. בכל זאת. יציאת מצרים. יש לי ברירה?
 
  
                              שני טוקאנים בהוסטל                                                            ארמדילו, אין יותר מסריח מזה

הסתבר שמציאת ישראלים בסוקרה היא לא משימה פשוטה (הצהרה שסחטה צחקוקים משני שותפיי הבלגים לחדר, בנוסח "בדרום אמריקה את לא מצליחה למצוא ישראלים?!"). אבל מה אפשר לעשות? כולם נסעו לסדר בלה פז!
אבל אז שמעתי זוג שמדבר עברית, עטתי עליהם, והם הודו שהם מארגנים איזו ארוחת ערב במסעדה עם עוד כמה פליטים, ושאני מוזמנת. חשבתי שבזה תמו דאגותיי, אבל שיחת טלפון עם אמא הבהירה לי נחרצות שאם הצלחתי לפשל ולא לעשות לה הפתעה ולחזור הביתה לחג, הרי שלכל הפחות אני מחוייבת לאכול מצה ולשמוע הגדה כמו שצריך.
טוב, האמת היא שמצות זה רעיון לא כל כך רע במצבי הנוכחי. 
 
אז נוסעים לסנטה קרוז.
 
עוד לפני שהגעתי הובהר לי כי בין סנטה קרוז לבוליביה אין שום קשר. נקודה. העיר היא מודרנית ומתקדמת, וחיי הלילה בה ידועים כטובים ביותר בבוליביה. העיר מהווה חלק ממחוז סנטה קרוז, המנסה, בימים אלה ממש, לקבל עצמאות כלכלית ומנהלית ולקבל מעמד בדומה למדינות בארה"ב. ב - 4/5 יתקיים משאל עם בנושא, ומכיוון שהנושא מעורר מחלוקות עזות במדינה, יש סיכוי שיתחיל כאן בלאגן שעלול להוביל אף למלחמת אזרחים.
אבל מה לי ולזה? יש לי אוטובוס להספיק וסדר לעשות. מה זה מלחמת אזרחים לעומת עשר המכות?
 
  
                                       צב                                                                                           פלמינגו
הנסיעה מסוקרה לסנטה קרוז ארכה 14 שעות תמימות. דמיינו לרגע 14 שעות בהן אתם נוסעים באוטובוס הלוך ושוב בירידות של סדום, רק שאין כביש, רק דרך עפר, ואותה תהום פעורה מתחתיכם, רק בלי גדר בטיחות, ומדי פעם אתם פוגשים באוטובוס אחר או משאית ב"נתיב" המקביל, וצריך לפעמים לחזור ברוורס כדי לתת להם לעבור, ובפנים חם ומחניק ולא פותחים חלון, כי אז נכנס כל האבק פנימה, והנהג מעשן, ואתם לא תגידו לו מילה, כי אחרת הוא עצבני והוא עלול לצרוח על איזה נהג משאית שנתקע מולו.
אז פשוט ישבתי שם וחיכיתי שזה ייגמר.
 
בבוקר הגעתי לעיר והתמקמתי בהוסטל איכותי. המחיר יקר יחסית (25 ש"ח ללילה!), אבל מפצה עליו חצר פנימית יפהפיה עם ערסלים תלויים, ארוחת בוקר עם פאפאיה ואננס, וגולת הכותרת - שני תוכי טוקאן מדהימים המדדים להם בחצר ונושכים את כל מי שמנסה ללטף אותם. את כל הזרוע כמעט הורידו לי.
 
ליל הסדר נערך ברחבה שליד בית הכנסת של הקהילה היהודית בסנטה קרוז. הגעתי לשם עם הישראלים האחרים, שילמנו 40 ש"ח (הון תועפות יחסית לבוליביה) והתמקמנו לנו בשני שולחנות. שאר השולחנות התמלאו באוכלוסיה מקומית שטענה ליהדותה. 
הרב, שהגיע במיוחד מבואנוס איירס, בישר לנו שאמנם יש מצות ויין, אבל לגבי הכשרות של האוכל הוא לא יכול להתחייב. כן כן. מסתבר שמדובר פה בקהילה של כופרים.
טוב, הייתי צריכה לנחש את זה ברגע שנשיא הקהילה ענה לי לטלפון בשבת.
 
ההגדה היתה כתובה בעברית ובספרדית, והסדר עצמו התנהל, ברובו, בספרדית. אז ישבנו לנו שם ולא הבנו יותר מדי, אבל הצלחנו לנקום את נקמתנו במה נשתנה ואחד מי יודע, כי אף אחד מלבדנו לא ידע את המלים (או עברית בכלל). פצחנו בשירה אדירה (כולל דפיקה על שולחנות, כנהוג), כששאר השולחנות בוהים בנו בפליאה מהולה ברחמים. היה כיף.
 
יומיים לאחר מכן, החלטתי שאולי כדאי לשנות את תנוחת הערסל לתוכה שקעתי, וקפצתי לביקור בגן החיות המקומי עם בחור הזוי מההוסטל (הרבה כימיקלים בדם). ביקור עצוב, האמת. זה לא כל כך נעים לראות כלוב סגור, במיוחד כשבתוכו יגואר, או פומה, או שני קונדורים ענקיים.
הייתי די בטוחה שגני החיות האלה עברו מהעולם, אבל הייתי צריכה להזכיר לעצמי שבוליביה זה עולם אחר.

                                
                                                     קוף לא מבין מה רוצים ממנו
 
באמת. כאילו שלא ידעתי.
למידע נוסף על: סנטה קרוז סוקרה

עזרנו לכם? הזמינו אותנו לקפה

הזמינו אותי לקפה

עזרנו לכם? הזמינו אותנו לקפה

הזמינו אותי לקפה

עשיתם ביטוח נסיעות לסנטה קרוז?

קבלו שיחת ייעוץ חינם!

מחפשים מלון בסנטה קרוז?

קבלו הצעות מחיר ישירות למייל

תגובה חדשה

עשיתם ביטוח נסיעות לדרום אמריקה?

קבלו שיחת ייעוץ חינם!