מדבר שכולו מלח ושלפוחית רגיזה

03/01/2019
גרינגו אמריקה

  כותבת הבלוג :
אורית נאמן
שמי אורית נאמן, אני בת 34, מחולון, מהנדסת תוכנה במקצועי.
לאחר שסיימתי תואר שני החלטתי לקחת חופשה ארוכה...

  

22/4/08                                                                                                                                

                      מדבר שכולו מלח ושלפוחית רגיזה  


לאחר נסיעה עמוסת טלטלות בת שש שעות מטופיזה, אנחנו מגיעים לאויוני (Uyuni). העיירה הנידחת הזו מפורסמת אך ורק הודות למדבר המלח השוכן בקרבתה. המחירים בה יקרים יחסית והיחס המחפיר שאנו מקבלים מנותני השירות השונים היה סוגר כל בית עסק בישראל תוך 24 שעות.
 
רוב ההוסטלים שאנחנו מוצאים הם מעופשים למדי. באלה הנורמלים מסתבר שיש מים חמים עד שבע בערב מקסימום (בשתים עשרה בלילה אני רוצה להתקלח! כן! בשתים עשרה!). באחד ההוסטלים שואלים מאיפה אנחנו. אנחנו עונים שאנחנו מישראל והבעלים מטיח בפנינו שאינו מכניס ישראלים וזורק אותנו החוצה.
עצוב לומר, אבל התרגלתי.
 
בסוף אנחנו מוצאים מקום יחסית נורמלי והולכים לסגור טיול ג`יפים בן שלושה ימים לסלאר. אחר כך אנחנו סובלים תחת המקלחת שהמים בה משתנים חליפות מחמים לקרים, ויוצאים לתור אחר מסעדה שלא ניאלץ לחכות בה שעה לאוכל.
עברה שעה עד שמצאנו אחת כזאת.
 
הסלאר, מדבר המלח הגדול בעולם (כ - 11,000 קמ"ר) שוכן בגובה של כ -3650 מטר מעל פני הים. המדבר הוא חלק מאגם שהתייבש, ועומקו הכולל של המלח בו מוערך בכ - 120 מטר.
מסתבר שיש תקווה גם לים המלח המתאדה שלנו.
 
  

למחרת אנחנו עולים על הג`יפ של רפי הנהג, ז`נט אשתו, והבן המתוק שלהם בן השנה. אנחנו שישה ישראלים בג`יפ, ואיתנו שני ג`יפים נוספים, המכילים ישראלים, אוסטרלים, זוג צרפתי (הוא בן 57, היא בת 20 ובהריון!) וגרמניה אחת.

נראה שז`נט ורפי עובדים יום יום, ללא חופשות. את התינוק הם לוקחים איתם, אבל שאר הילדים נשארים אצל הסבתא. אנחנו תוהים איך אפשר לחיות ככה, אבל  במדינה ענייה שכזו, עבודה מסוג זה היא בחזקת נכס.
 
מקץ 20 דקות נסיעה אנו מגיעים למישור ענקי ולבן. הסלאר. יורדים מהג`יפ. איזה יופי. מלח. הכל מלח. כמו כל ישראלי שמכבד את עצמו אנחנו מתחילים לצלם תמונות של תעתועי ראיה. מסתבר שזה קשה משחשבנו. כל תמונה מצריכה הנדסת אנוש מורכבת, והמדבר מתמלא בקריאות של "תצלם אותי דורכת עליה", "תעשה כאילו אני יוצאת מתוך הכובע" ושאר דברים הזויים. ז`נט מצילה אותנו אחרי חצי שעה של נסיונות, קוראת לנו לעלות לג`יפ ומבטיחה שיהיו עוד המון הזדמנויות לצלם.
 
  

אנחנו מגיעים למלון שעשוי כולו ממלח. הכיסאות, השולחנות, המיטות. הכל מלח. מתיישבים לארוחת צהרים ואחר כך יוצאים החוצה להמשיך לצלם.
אנחנו מחליטים ליצור בגופותינו את ההודעה "חג פסח שמח". כמה מהנדסים עוברים בין הניצבים חסרי האונים ומעקמים את גופם כדי שייצרו את האותיות הנדרשות. האומללים מכולם הם האוסטרלים וכמה גרמנים, שלא מבינים מה רוצים מהם. אנו עומדים כפופים ועם רגליים באוויר עד שהנהג מסיים לצלם בכל המצלמות האפשרויות. כשהכל נגמר אנחנו מבינים את המשמעות האמיתית של "מעבדות לחירות".
אחר כך אנחנו אוספים אביזרים. כובע, דג צעצוע של הילד, ביצה שבורה, ומנסים לצאת מתוכם. רוב התמונות מזעזעות למדי, אבל אנחנו מצלמים ולא יודעים שובע.
משם ממשיכים לאי קקטוסים. אני מצטלמת מחובקת עם קקטוס ויוצאת בשן ועין. עושים סט תמונות אחרון במדבר המלח וחוזרים לג`יפ.
 
רפי מנווט במדבר בצורה מעוררת השתאות. אין שבילים. אין סימונים. הוא מוצא את הדרך אך ורק לפי ההרים שסובבים אותנו. בשלב מסוים יורדת חשיכה מוחלטת ואנחנו משתגעים מיכולת ההתמצאות שלו. הוא לוקח אותנו להוסטל בלב עיירה נידחת. האמיצים שמבינינו מתקלחים, ז`נט מביאה לנו תה ופנקייקים, ואחר כך מפנקת אותנו בארוחה. אנחנו שוקעים במשחק קלפים שמטרתו לשתות כמה שיותר יין. אחרי שתי כוסות אני מתחילה לדבר שטויות ומבינה שהגיעה השעה שלי ללכת לישון.
 
  

למחרת אנחנו אוכלים מוזלי מפנק לארוחת הבוקר ומבלים יום בג`יפ. מדי פעם עוצרים לצלם איזו לגונה ואני מנצלת את ההזדמנות להפסקת פיפי. באחת ההפסקות אני נאלצת לטפס כמה מטרים כדי להסתתר מאחורי איזה סלע והטיפוס מותיר אותי מתנשפת ובאפיסת כוחות. אז או שמזמן לא יצאתי לאיזה טרק (מה שנכון), או שבגובה 4000 מעל פני הים כדאי מאד למצוא שירותים שלא מצריכים טיפוס.
מדהים איך שהגובה משפיע בצורה מיידית על היכולות הגופניות. החמצן דליל מזה שאנחנו רגילים אליו וכל עליה קטנה גורמת להתנשפות. מאחורי הסלע ממתינות לי כרגיל מזכרות מבנות מיני שמתחת לכבודן לקחת שקית ולאסוף את הנייר שהשתמשו בו. אני חוזרת לג`יפ קצרת נשימה ותוהה למה דווקא אותי ברא אלוהים עם שלפוחית בגודל של כדור פינג פונג.
 
בסוף היום אנחנו מגיעים להוסטל מפוקפק ומתמקמים בו. קר נורא. אני לובשת את כל השכבות האפשריות אבל עדיין קר. שתי בנות נופלות למשכב. עבודה של הגובה או של השמש או שניהם. ז`נט מכינה לנו פופקורן כהקדמה לפנקייקים, שיגיעו כהקדמה לארוחת הערב, ואנחנו שוקעים ב"יניב", משחק הקלפים המפורסם של המוצ`ילרים.
 
מרק הירקות המוגש לארוחת הערב הוא מעולה (או שזה המלח שנותן את הטעם?). לאחריו מוגשת פסטה ואנחנו הולכים לישון. צריך לקום מוקדם בבוקר כדי לראות את הזריחה מהמעיינות החמים.
 
הקור בארבע לפנות בוקר הוא מקפיא. אני יוצאת בדמעות משק השינה, מתלבשת בקושי, עטה על הג`יפ ומתכסה בשמיכה יחד עם שאר הבנות. לאחר נסיעה קצרה אנחנו עוצרים לראות גייזר, עמוד קיטור לוהט שבוקע ממעמקי האדמה. אני מצלמת את התמונות ההכרחיות וחוזרת לג`יפ. קרררר!
 
   

העצירה הבאה היא ליד המעיינות החמים. אבל יש בעיה. כדי להיכנס צריך להחליף לבגד ים, וזה אומר להוריד כמה שכבות שמגינות עלינו מפני מוות בטוח בייסורים. הבנים יוצאים מהג`יפ, הבנות מתלבשות בפנים, ואז רצות בצרחות לעבר המעיין. קפוא בחוץ. אני נכנסת למים.
אמא!!! זה רותח!!!
איזה אושר!!!
המים לוהטים, בניגוד מוחלט לקור שבחוץ. הגוף שוקע בהם ולא רוצה לצאת. באופק מתחילה לעלות השמש ואנחנו צופים בזריחה יפהפיה. כל הקור נשכח כלא היה ומכל עבר רואים פרצופים מחייכים ומאושרים. לאט לאט מצטרפים אלינו עוד אנשים ומתחיל להיות צפוף. אחרי חצי שעה אנחנו יוצאים מהמים ונכנסים לחדר האוכל.
 
ז`נט מפנקת אותנו שוב במוזלי עם תותים ושוקולד. ולחשוב ששילמתי על הטיול הזה רק 250 שקל... חוזרים לג`יפ. נוסעים לראות את לגונה קולורדה (הלגונה האדומה). היא באמת אדומה, הלגונה. רפי מסביר לנו שמקור הצבע הוא בצמחי הפלנקטון שגדלים במים. אנו צופים בעשרות ציפורי פלמינגו ומצלמים את השתקפוית ההרים במימי הלגונה. משובב נפש.
 
הדרך חזרה לאויוני היא ארוכה ואני צריכה לשירותים כל שעה וחצי. החבר`ה פוסקים שמשהו אצלי לא בסדר ויורים מושגים כמו "שלפוחית רגיזה". היחידה שרגיזה פה זו אני. אני מבקשת מרפי שיעצור ליד כל עץ או קפל קרקע ונמלטת מהג`יפ לקול תלונות היושבים בתוכו.
 
למרות שחם נורא, אני מפסיקה לשתות לחלוטין, עד שמגיעים לאויוני.
הפה שלי יבש לגמרי, אבל די. נמאס לי.
נראה אותם צוחקים עלי כשיכניסו לי את האינפוזיה לוריד.

עזרנו לכם? הזמינו אותנו לקפה

הזמינו אותי לקפה

עזרנו לכם? הזמינו אותנו לקפה

הזמינו אותי לקפה

עשיתם ביטוח נסיעות לדרום אמריקה?

קבלו שיחת ייעוץ חינם!

מחפשים מלון בדרום אמריקה?

קבלו הצעות מחיר ישירות למייל

תגובה חדשה

מאיפה נקנה הטיול או מה שם חברת הטיולים

ruth

01/04/2009

שבוע הבא אנחנו שם. שמעתי כבר על טיולים שווים יותר ושווים פחות ונראה ששלך היה משו! אשמח אם תיזכרי!

עשיתם ביטוח נסיעות לדרום אמריקה?

קבלו שיחת ייעוץ חינם!