תחבולה ציבורית

03/01/2019
גרינגו אמריקה

  כותבת הבלוג :
אורית נאמן
שמי אורית נאמן, אני בת 34, מחולון, מהנדסת תוכנה במקצועי.
לאחר שסיימתי תואר שני החלטתי לקחת חופשה ארוכה...

  

7/4/08                                                                                                                                

                           תחבולה ציבורית                   

כבר שבועיים בבואנוס איירס. באה והולכת. נוסעת, יוצאת וחוזרת, מתנסה במערך יעיל להדהים של רכבות תחתיות, רכבות עיליות ואוטובוסים, 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, ויום אחד פשוט ישבתי לי באחד האוטובוסים והרשיתי לעצמי קצת להרהר.
 
הרהרתי לי על מחלף חולון, שדאג למרר לי את החיים בכל בוקר בחמש השנים האחרונות, חשבתי על איילון, הכביש שסוללים כל החיים (וסליחה, שלמה, שגנבתי לך שורה), חשבתי על השנים טרום הרכב הפרטי שלי, בהן הייתי ממתינה בקור ובגשם חצי שעה לאוטובוס, בתחנה המרוחקת כחצי קילומטר מביתי, רק כדי למצוא אותו מפוצץ ולגלות שהמחיר שוב עלה. חלמתי לי על רכבת תחתית בגוש דן, שתיקח כל אדם באשר הוא מראשל"צ לצפון תל אביב בזמן שיא, ולא תגבה על זה יותר מחמישה שקלים, ושאלתי את עצמי איך היא כבר לא אצלנו.
 
שאלתי את עצמי מה עושים אנשים חילוניים שאין ברשותם רכב פרטי ורוצים להגיע לדודה לארוחת שבת. השתעשעתי במחשבה שאם היחס בין האוכלוסיה לכמות המכוניות בבואנוס איירס היתה זהה לזה שבגוש דן, הרי שעיר של 14 מליון תושבים היתה נעצרת לחלוטין, והיה לי ברור שהם לא באמת צריכים מכונית כשהם יודעים שהם יכולים לצאת מהבית בתשע בבוקר, לרדת לתחתית, ולהיות בעבודה בתשע וחצי בדיוק. בלי פקקים, בלי איחורים, כשאפילו בשביתות הרכבות ממשיכות לפעול אבל כולם נוסעים חינם, ואז האזרח הקטן הוא לא זה שנפגע, כפי שתמיד, אבל תמיד, קורה אצלנו.
 
לא, רכב פרטי בארץ שלנו הוא לא מותרות. אם לא היה לי רכב בזמן שגרתי בחולון ועבדתי בנתניה, 4 שעות מחיי היו יורדות לטמיון בכל יום על הכביש. במקום זה העדפתי לעמוד 45 דקות בפקקים ולהגיע כשאני שומעת את המוזיקה שאני רוצה ולא להתמרח בזיעה של אחרים בחום של אוגוסט. מותרות? כבר מזמן לא.
 
אז מצד אחד בונים עוד ועוד מחלפים, ואיילון עוד מעט יהיה יותר רחב מארוך, ומשתמשים בכספי המסים שלנו על מנת להדביק, ללא הצלחה, את הלחץ הגובר והולך בכבישים, אבל מצד שני, מחירי הדלק והביטוחים מרקיעי שחקים, מחיר חניה בתל אביב עולה בקצב אקספוננציאלי, הקנסות יכולים לרושש כל תושב תל אביבי ממוצע, והתאונות גובות מחיר מחריד שאף אחד לא מוכן לשלם (ואם משהו מכל אלה השתנה בכל החודשים שלא הייתי בארץ, אז סליחה. לא הייתי בארץ).
 
וחשבתי לעצמי למה לכל הרוחות מישהו לא מתחיל לחפור מתחת לאדמה ולבנות אצלנו את הרכבת התחתית של ניו יורק? למה אני לא יכולה לרדת לתחנה הצמודה לביתי (כן. צמודה אני רוצה) ולהגיע לקניון שבעת הכוכבים ברבע שעה? גם בשבת, רחמנא ליצלן. אם היה מערך כזה של תחבורה ציבורית, הרכב לא היה מהווה אצלי שום פונקציה בהגעה היומיומית לעבודה ובחזרה ממנה. ובינינו, אם היתה רכבת מחולון ליער בן שמן בשבתות, שמאפשרת העמסת אופניים, כנראה שהייתי מוותרת על הרכב לחלוטין.
ברור לי שלא הייתי היחידה. המונים היו עושים זאת אם רק היה מענה הולם לצרכים שלהם.
 
אז - לא יודעת, אני משלמת מסים, באמת, לפחות כשאני בארץ. לא מעט, יש לציין, וממש חבל לי לראות אותם הולכים על כל הבטון הזה במחלף חולון (ועל עוד כמה דברים שבאמת חבל לי להיכנס לפוליטיקה בשביל להזכיר אותם). ואני פשוט לא מצליחה להבין איך הגענו למצב כזה, ואז מגיעה למסקנה הבלתי נמנעת שכנראה הכל, אבל הכל, הוא עניין של אינטרסים, של כוח, של כבוד, והס מלהזכיר - של כסף.
 
כל חיי הבוגרים אני משלמת כמו ילדה טובה ונתונה לחסדיהם של מקבלי ההחלטות שבידיהם נתון כספי, ואני לא יכולה שלא לתהות שוב ושוב, עד כמה הם משתמשים בו בחוכמה, עד כמה הכוונות שלהם טהורות ועד כמה הם חושבים אך ורק על טובתי, כפי שהם אמורים לעשות.
 
ומכאן, ממרומי מושבי הנוח להדהים באוטובוס אי שם בדרום אמריקה, אני חייבת להודות, ובעצב רב -

אני בספק.

עזרנו לכם? הזמינו אותנו לקפה

הזמינו אותי לקפה

עזרנו לכם? הזמינו אותנו לקפה

הזמינו אותי לקפה

עשיתם ביטוח נסיעות לדרום אמריקה?

קבלו שיחת ייעוץ חינם!

מחפשים מלון בדרום אמריקה?

קבלו הצעות מחיר ישירות למייל

תגובה חדשה

עשיתם ביטוח נסיעות לדרום אמריקה?

קבלו שיחת ייעוץ חינם!