על מערות, קרטלים וקרחונים מתנפצים

03/01/2019
גרינגו אמריקה

 כותבת הבלוג :
אורית נאמן
שמי אורית נאמן, אני בת 34, מחולון, מהנדסת תוכנה במקצועי.
לאחר שסיימתי תואר שני החלטתי לקחת חופשה ארוכה...

  

7/3/08                                                                                                                                

על מערות, קרטלים וקרחונים מתנפצים                  


למחרת הטרק (הקשה ביותר, כזכור) אנחנו חוזרים לנוהל הטרמפים. גשם. המוצ`ילות נרטבות. אנחנו עולים (בתחנונים) על שני טרמפים שלוקחים אותנו עד לתחנה הבאה שלנו - Puerto Rio Tranquilo. לעינינו מתגלה אגם יפהפה בצבע טורקיז - General Carrera (יש לקרוא "חנרל קררה"). זהו האגם השני בגודלו באמריקה הדרומית, והוא מתחלק בין צ`ילה לארגנטינה. אנחנו שטים באגם ומגיעים למערות השיש. המערות אכן נראות עשויות משיש ואנחנו חייבים לגעת כדי לוודא (לא כתוב שאסור, אז זה אומר שמותר, ואפילו צריך). בדרך חזרה יש רוח חזקה והסירה מתנדנדת בפראות על הגלים. כמעט אותו אדרנלין כמו בראפטינג, אבל עולה פחות כסף ולא צריך לחתור. לא יודעת איך לא הקאתי את נשמתי.

  

כמה שעות לאחר מכן אנחנו שוברים בפעם הראשונה (והיחידה!) את שרשרת הטרמפים בקרטרה אוסטרל ולוקחים אוטובוס שזורק אותנו באיזה צומת. מתחננים לטרמפ שמוריד אותנו באיזו עיירה נידחת, ושם, אחרי שעות של המתנה, בהן כבר השלמנו עם הרעיון שניאלץ לבלות את הלילה בחור הזה, מגיע פתאום טרמפ מדוגם - היישר ל - Chile Chico, העיר בה אני מסיימים את הקרטרה.

                                       

הדרך ל - Chile Chico מתנהלת ברובה לאורך אגם חנרל קררה ואנחנו צופים בה מהופנטים לאור השקיעה, מקווים בכל ליבנו שהנהג ייאט כבר בסיבובים כי קצת קר עכשיו והאגם למטה נראה קפוא, אז לא מתאים לטבול בו.
מגיעים לצ`ילה צ`יקו. הוסטל. מסעדה (דג סלמון. החיים היפים). מחר חוצים את הגבול לארגנטינה, לעיירה Los Antiguos, ולוקחים אוטובוס ל El Calafate.
אז זהו,
שלמחרת אמנם חצינו את הגבול, אך התבשרנו שאוטובוס לאל קלפטה יש רק פעם אחת ביום, והפעם הזאת עברה כבר מזמן. כל ההוסטלים מלאים. אנחנו מחפשים שעות ובסוף מתפשרים על חדר במלון. מלון!!! אנחנו מקבלים מגבות וסבונים. הקירות לא מחזירים הד כשדופקים עליהם! זה מזכיר לי את הימים שעבדתי בהייטק.

  

כמונו יש עוד מטיילים רבים שנאלצים להעביר את הלילה בעיירה שכוחת האל הזאת. אני מגיעה למסקנה שמדובר כאן על קנוניה שמאגדת בתוכה את כל העיירה. השיטה פשוטה: חברת האוטובוסים מוציאה אוטובוס אחד ביום, וכך תורמת לעלייה משמעותית ברווחי ההוסטלים, המסעדות, הסופרמרקטים ושירותי האינטרנט. קרטל.
הנסיעה לאל קלפטה נמשכת 15 שעות תמימות, ומתנהלת ברובה על דרך עפר. אין מזגן, אי אפשר לפתוח כאן חלון, וחם בטירוף. אנחנו תוהים איך שילמנו 50 דולר כדי לסבול ככה (ואני לא אכנס לסוגיית השירותים באוטובוס הנ"ל, שהיו הרפתקה בפני עצמה) ומחכים שיירד הלילה ויהיה קצת קריר. הלילה אכן יורד ונהיה קריר. מאז קריר. מאד מאד אפילו. אני מנסה לישון וקופאת מקור. מתעטפת בפליז (לא, לא מחלקים שמיכות, למה?) ומצליחה לצבור כשעתיים שינה בהפסקות. איכות חיים.

קרחון הפריטו מורנו
כשמגיעים סוף סוף לאל קלפטה אנחנו מגלים עיר תיירותית לכל דבר. רחוב ראשי. חנויות, מסעדות, וגלידות, כל כך הרבה גלידות. איזה אושר. אני פשוט אוהבת את הארץ הזאת.
האטרקציה המרכזית, הנמצאת בסמוך לעיר (מרחק של 80 ק"מ כאן זה "בסמוך ") היא קרחון הפריטו מורנו - הקרחון המתנפץ. הקרחון התגלה בשנת 1879, ונקרא על שם החלוץ החוקר פרנסיסקו מורנו (המילה "פריטו" בספרדית פירושה "מומחה").
אז לקחנו אוטובוס ונסענו לשם. הנסיעה היתה נחמדה, חוץ מזה שהשירותים היו מקולקלים והתאפקתי כל הדרך עד כאב, והיה לי חם כי לא היה מזגן, והיתה לי בחילה בגלל כל הסיבובים, אבל אז הגענו לקרחון והכל הסתדר.

   

מדובר על משטח ענקי של קרח בצבעי לבן כחול, שמדי פעם מחליט לוותר על חלקים מובחרים מעצמו ולנפץ אותם אל המים. נשארנו שם כמה שעות (עד שהאוטובוס הואיל לקחת אותנו חזרה). ישבנו, אכלנו וחיכינו להתנפצות. מדי פעם נשמעו קולות נפץ שעוררו בנו תקוות אך לא גרמו לנפילות משמעותיות, ואז פתאום ראינו גוש ענקי של קרח יוצא מתחת לקרחון אל המים, ובעקבותיו קריסה של הקיר שמעליו. מחזה מרהיב. אחד הדברים המדהימים ביבשת הזו, ללא ספק.
האוטובוס הגיע לקחת אותנו חזרה אחרי 3 שעות וחזרנו לאל קלפטה. האטרקציה הבאה - טרק הפיץ רוי. 

הפיץ רוי
כדי להתחיל את הטרק צריך להגיע לאל צ`אלטן, המרוחקת 3 שעות מאל קלאפטה. אפשר לצאת לטרק הזה למשך יום, יומיים או שלושה. אנחנו מתפשרים על האפשרות האמצעית ולוקחים מיניבוס. מזג האוויר נגדנו. קר, יש רוח מטורפת וגשם שלא מפסיק לרדת. ממש לא בא לי לצאת לטרק עכשיו, אבל הגענו במיוחד בשבילו, אז יוצאים. מצטרפת אלינו בחורה אוסטרלית בת 29. היא משרתת בצבא האוסטרלי וקיבלה חופשה לפני שהיא נוסעת לעירק. אני במקומה לא הייתי חוזרת בכלל (במקום זה אני הולכת לחזור למזרח התיכון. אי של שקט, שלווה ושלום).

  

ההליכה ביום הראשון היא בעיקרון קלה למדי ואורכת לא יותר מ - 3-4 שעות, אבל הגשם שמכה ללא רחמים והקור שחודר לעצמות (בשביל זה ברחתי מהחורף הישראלי? בשביל זה?!) הופכים את היום הראשון למשהו מיותר שאני מתה שייגמר. אולג מחזיק מעמד בגבורה לנוכח הדבר הזה שרוטן מתחת לשכמיה נגד גשם, ומצליח לא לזרוק אותי מאיזה הר. בסוף מגיעים לקמפינג המיוחל. אוהל, ארוחה חמה, בגדים יבשים. מחר עולים לראות את הפיץ רוי.
בבוקר השמש זורחת סוף סוף והשמים בהירים. אנחנו משאירים את המוצ`ילות והציוד בקמפינג ועולים עם תיק גב קטן. שעה של עליה תלולה ואנחנו למעלה. הפיץ רוי מכוסה עננים, אבל הוא עדיין מדהים. אנחנו מחליטים לטפס לעוד גבעה סמוכה, ממנה ניתן לראות עוד לגונה ירקרקה. הנופים האלה פשוט שווים את כל המאמץ והעליות (אם כי הייתי מוותרת על הגשם והרוחות, אבל אם לא יהיה לי על מה להתלונן, מה אני כבר אכתוב פה?). יורדים משם, מקפלים הכל וממשיכים לכיוון Laguna Torre. מזג האוויר נהדר. תנאי השטח קלילים. הבעיה היחידה היא שיש לנו אוטובוס חזרה ב - 19:00 בערב וצריך להספיק אליו, אז אנחנו לא עושים עצירות והולכים, הולכים והולכים, ואז מגיעים ללגונה. 

מכירים את הכנרת שלנו? אז פה יש עשרות כאלה, בלי חופים פרטיים, בלי עמישראל שעושה מנגלים כל שבת, עם הרים מסביב ופסגות מושלגות ופסטורליות מדהימה. אנחנו נשארים קצת כדי להתפעם מהנוף ויורדים חזרה.
לאחר הליכה ארוכה ומתישה הברך שלי מתחילה לצעוק שהיא רוצה הפסקה. אני צועקת עליה בחזרה שיש לנו אוטובוס להספיק אליו, והיא, בתגובה, גורמת לי לצליעה מרשימה עד שאנחנו מגיעים חזרה לעיר.
המיניבוס מחכה לנו ואני שוכחת את הצליעה ורצה אליו בחדווה. לידי יושב גרמני עב בשר שתופס מושב וחצי (החצי הנוסף הוא שלי) ואני מפחדת להירדם שמא ישתלט לי על כל הטריטוריה. אחרי שלוש שעות נסיעה אנחנו מגיעים חזרה לאל קלאפטה, נכנסים להוסטל (עם בעלים שמתגלה כמגעיל ביותר, אבל כבר שילמנו מראש, אז נשרוד את הלילה) ולמחרת לוקחים אוטובוס ל - Puerto Natales בצ`ילה, משם נצא לטרק ה - Torres del Paine, טרק אחרון בהחלט. די. מספיק. רוצה קצת לנוח.

עזרנו לכם? הזמינו אותנו לקפה

הזמינו אותי לקפה

עזרנו לכם? הזמינו אותנו לקפה

הזמינו אותי לקפה

עשיתם ביטוח נסיעות לדרום אמריקה?

קבלו שיחת ייעוץ חינם!

מחפשים מלון בדרום אמריקה?

קבלו הצעות מחיר ישירות למייל

תגובה חדשה

עשיתם ביטוח נסיעות לדרום אמריקה?

קבלו שיחת ייעוץ חינם!