הבלוג של אורית נאמן

                                   הבלוג של אורית/ יומן מסע בדרום אמריקה

שמי אורית נאמן, אני בת 34, מחולון, מהנדסת תוכנה במקצועי. לאחר שסיימתי תואר שני החלטתי לקחת חופשה ארוכה, עזבתי את העבודה וקניתי כרטיס פתוח לשנה לדרום אמריקה. אני מטיילת כבר חצי שנה. הייתי בארגנטינה, צ’ילה, ועכשיו אני בבוליביה. אני מתכננת להגיע גם לפרו, ומשם כנראה אחתוך למקסיקו, ואז חזרה לארץ

גן העדן ועונשו - 12/5/08
שני חבר`ה ישראלים שפגשתי, ושאיתם אני עוד צריכה לסגור חשבון, המליצו לי על חווה אורגאנית בשם "גן העדן של ג`ינג`ר". הדיל כלל לינה, ארוחת בוקר וארוחת צהרים ב - 33 שקלים בלבד. הפרוספקט נראה מפתה והבטיח אוכל אורגני, אפשרות ללמוד איך להכין מאכלים שונים ולפגוש אנשים מכל העולם, לעזור בגינה, לשמוע מוסיקה...


בוקר עצוב - 4/5/08
בוקר ראשון בלה פז. הראש שלי מתפוצץ כתוצאה מהגובה, הגוף מיובש ועקוץ. בקושי ישנתי הלילה. השעה שמונה בבוקר, ואני לא מסוגלת לישון יותר. אני מגששת אחרי הטלפון הסלולרי כדי לכבות את השעון המעורר. בטלפון מחכות לי שלוש הודעות טקסט. מאמא, מנאור, מטל.
אני לא צריכה לפתוח אותן כדי להבין שמשהו קרה.


קלקול קיבה בסוקרה וליל סדר בסנטה קרוז 4/5/08
ל - Sucre, עיר הבירה החוקתית של בוליביה (הבירה בפועל היא לה פז) הגעתי לבד, וישר הוכיתי בהלם.
עיר. עיר לכל דבר. מדרכות. כבישים. חנויות. באמצע בוליביה ממש! אפילו סופרמרקט מצאתי פה, והוסטל חביב, ויופי של מסעדות, והשמחה גדולה. לפחות עד שהגיע הלילה.


מכרות השטן - 25/4/08
העיר פוטוסי (Potosi) שבבוליביה, שוכנת בגובה של 3967 מטר מעל פני הים, נתון שהופך אותה לעיר הגבוהה בעולם. היא נוסדה במאה ה - 16 כעיר מכרות, הודות למרבצי הכסף שהתגלו בהר הסמוך לעיר - Cerro Rico (ההר העשיר). במשך שנים רבות היתה העיר ספקית הכסף של האימפריה הספרדית. כריית הכסף נעשתה תוך ניצול האוכלוסיה האינדיאנית המקומית והעסקתם בתנאים קשים.


מדבר שכולו מלח ושלפוחית רגיזה   - 22/4/08
לאחר נסיעה עמוסת טלטלות בת שש שעות מטופיזה, אנחנו מגיעים לאויוני (Uyuni). העיירה הנידחת הזו מפורסמת אך ורק הודות למדבר המלח השוכן בקרבתה. המחירים בה יקרים יחסית והיחס המחפיר שאנו מקבלים מנותני השירות השונים היה סוגר כל בית עסק בישראל תוך 24 שעות.


טבילת אש בבוליביה - 19/4/08
אז זהו.
חלק אחד של הטיול (ההוא עם הציויליזציה) הסתיים. אני בדרך לעולם השלישי. לאחר נסיעת לילה של 7 שעות הגעתי לגבול ארגנטינה-בוליביה. אני יורדת מהאוטובוס עם עמי ואורטל, זוג שפגשתי עוד באוטובוס הקודם. השעה 7 וחצי בבוקר. בחוץ קור כלבים. אנחנו מתעטפים בכל השכבות שהבאנו איתנו ושמים פעמינו לכיוון הגבול. 

לפסח יהיה טעם של מרור - 9/4/08
מפלי האיגוואסו (Iguazu Falls), הממוקמים על גבול ארגנטינה-ברזיל, מהווים את אחת האטרקציות המרכזיות בדרום אמריקה. מדובר על 275 מפלים לאורך 2.7 הקילומטרים של נהר האיגוואסו, שהמרשים מביניהם הוא לוע השטן, מפל אדיר היורד מצוק בגובה של 700 מטר ורוחב של 150, והוא זה שמסמן את הגבול בין שתי המדינות.


תחבולה ציבורית - 7/4/08
כבר שבועיים בבואנוס איירס. באה והולכת. נוסעת, יוצאת וחוזרת, מתנסה במערך יעיל להדהים של רכבות תחתיות, רכבות עיליות ואוטובוסים, 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, ויום אחד פשוט ישבתי לי באחד האוטובוסים והרשיתי לעצמי קצת להרהר.



פינגוונים ומופקרות במיני בדרך לסוף העולם   - 26/3/08
ל - Punta Arenas הגענו רק בגלל הפינגווינים.
טוב, אולי גם בגלל מרכז הקניות הפטור ממע"מ, אבל בטח שלא בגלל מזג האוויר. קר פה. מעונן. גשום. מספרים שאפילו בארץ כבר התחיל הקיץ. ורק אנחנו פה, נתונים לחסדי 
מזג האוויר ההפכפך.


טרק אחרון בהחלט - 18/3/08
טוב, זה לא ממש מדויק מה שכתוב בכותרת. כי אם נודה על האמת, עד לרגע כתיבת שורות אלה הצלחתי להישבר ולצאת לעוד שלושה טרקים נוספים, אבל אף לא אחד מהם היה בן ארבעה ימים, ואף לא באחד מהם הקאתי את נשמתי עד ששקלתי ברצינות להחזיר אותה לבורא. אז החלטתי להישאר עם הכותרת המקורית (והאופטימית), בתקווה שרייטינג הצפיות יכפר על הסבל שהיה מנת חלקי.


על מערות, קרטלים וקרחונים מתנפצים   - 7/3/08
למחרת הטרק (הקשה ביותר, כזכור) אנחנו חוזרים לנוהל הטרמפים. גשם. המוצ`ילות נרטבות. אנחנו עולים (בתחנונים) על שני טרמפים שלוקחים אותנו עד לתחנה הבאה שלנו - Puerto Rio Tranquilo. לעינינו מתגלה אגם יפהפה בצבע טורקיז - General Carrera (יש לקרוא "חנרל קררה"). זהו האגם השני בגודלו באמריקה הדרומית.


הטרק הקשה מכולם (או - נפלאות הטונה והקטשופ) - 1/3/08
אז איך בכלל מתארגנים לארבעה ימים של טרק?
למעשה, חוץ ממים, שאפשר למלא בנחלים בדרך, צריך לקחת הכל עלינו, וזה אומר ה-כ-ל: אוהל, שקי שינה, בגדים ואוכל. צריך לסחוב הכל על הגב, וזה פאקינג כבד.
אז לארוחות צהרים לקחנו לחמניות וקופסאות טונה עם בקבוק קטשופ לתיבול (להיט היסטרי). לערב הצטיידנו באורז, עדשים ופסטה, אבל עם ארוחות הבוקר היתה לי קצת בעיה.

טרמפים, ראפטינג, קרחון תלוי, מעיינות חמים ומוכר אחד גזען  - 21/2/08
אז החלטנו לעשות את הקרטרה אוסטרל בטרמפים.הקרטרה אוסטרל הוא כביש שאינו סלול ברובו, בן כ - 1100 ק"מ, העובר לאורך חלקה הדרומי של צ`ילה ומסומן כמסלול חובה בקרב הישראלים. היות ותדירות האוטובוסים לאורכו אינה גבוהה במיוחד, נוהגים לנסוע לאורכו ברכב שכור או בטרמפים. אנחנו הולכים על האופציה השניה. אני רוצה לראות מי לא יעצור לנו.


טרמפים, אוהלים וחרקים אינספור   - 5/2/08
ברגע שחזרתי לארגנטינה השמש התחילה שוב לזרוח. לאחר 11 שעות נסיעה מהאי צ`ילואה הגעתי בחזרה לברילוצ`ה. הייתי אמורה להמשיך לאל-בולסון ולפגוש שם את אולג, אבל הייתי הרוגה מעייפות והחלטתי להעביר את הלילה בעיר (טוב על מי אני עובדת? פשוט רציתי שוקולד).העיר היתה מפוצצת באנשים. שיא העונה. התחלתי לחפש הוסטל. לא ייאמן. אין מקום.

ערים צ`יליאניות גשומות ותאי שירותים מעופשים   - 21/1/08
מכיוון שאני נמנית על קבוצת האנשים הקונים כרטיס נסיעה לפני שהם טורחים להסתכל במפה, הסתבר לי, באיחור מה, שכשחתכתי מפוקון לברילוצ`ה, פספסתי את פוארטו ואראס ואת האי צ`ילואה שבצ`ילה. אז מה עושים? חוזרים לצ`ילה! מה, אני פראיירית? 7 שעות נסיעה כולל מעבר גבול ארגנטינאי ועוד אחד צ`יליאני, בו בדקו כרגיל שלא העברנו חומרים מסוכנים שצומחים על עצים (הפעם לפחות לא פתחו לי את התיק אלא השתכללו והעבירו אותו במכונת שיקוף) ואני בפוארטו ואראס...

אגמים, שוקולדים, ריבת חלב, וזבובים אין קץ   - 7/1/08
הגעתי לברילוצ`ה.
ברילוצ`ה היא העיר הגדולה ביותר באזור האגמים הארגנטינאי. השילוב של פסגות הרים מושלגות, נהרות ואגמים, גורם לאזור הזה להיות מדהים בכל קנה מידה, אבל בינינו, זו לא הסיבה שנשארתי כאן יותר משבועיים. העיר מפוצצת בחנויות שוקולד וגלידות. לאן שלא הולכים, נתקלים באיזה חלון ראווה מפתה, שוכחים את כמויות הסוכר שכבר הזרקנו לעצמנו היום ושועטים בעיניים כלות ומרוקנות...

הרי געש פעילים, טרק נמלים, ופרעושים ליום ההולדת  - 23/12/07
לאחר נסיעת לילה של 10 שעות מסנטיאגו, בירת צ`ילה, הגעתי לעיר Pucon (או פוק קטן, למי שמתעקש). פוקון, הממוקמת באזור האגמים של צ`ילה, הוכתרה מיידית כעיר היפה ביותר בה ביקרתי עד כה. כל הבתים עשויים מעץ, הרחובות נקיים, הנהגים הם האדיבים ביותר שראיתי עד כה (עוצרים לי באמצע הכביש ונותנים לי לעבור. אין דברים כאלה). העיר שוכנת על שפת אגם, הכל מסביב ירוק


מדבקה קוריאנית בואלפאראיסו  - 17/12/07
במסגרת סירובי העיקש ללכת למקומות הקבועים בעקבות הזרם הישראלי, עליתי בלילה אחד נמהר על אוטובוס ממנדוזה שבארגנטינה לעיר ואלפאראיסו שבצ`ילה. אומרים שהיא יפה אז נלך לבדוק. התיישבתי ליד אישה חביבה שלא הפסיקה להשתעל, וקיוויתי בכל ליבי שהנגיפים שלה לא יהרסו לי את סוף השבוע.


הולנדים, מקסיקני, וישראלית אחת שיכורה על אופניים - 17/12/07
אחרי שני אוטובוסים ו - 7 שעות נסיעה נחתתי במנדוזה.
מנדוזה, העיר הרביעית בגודלה בארגנטינה, שוכנת למרגלות שרשרת הרי האנדים והרי המנדוזה. בשנת 1861 היא הושמדה כליל ברעידת אדמה ונבנתה מחדש, הפעם עם בניינים נמוכים, פלאזות ושדרות נרחבות, דבר הגורם לה להיות אחת הערים האטרקטיביות בארגנטינה. בנוסף, היא ממוקמת במרכז ייצור היין של המדינה...

חורים נידחים, מדבריות ואושר גדול   - 11/12/07
Valle Fertil (עמק פורה) הוא כפר קטן, שקט ורגוע, המוקף בגבעות ונהרות. האטרקציות העיקריות בסביבתו הם שני פארקים מדבריים מפורסמים, המהווים את גולת הכותרת של הפארקים בצפון ארגנטינה.
האחד - Talampaya - נחשב לפארק שמזכיר את הגראנד קניון בארה"ב, והשני נקרא Ishigualaso, אבל בשביל שגם מוגבלים כמוני יוכלו להגות את השם הזה,

קורדובה ומספר תובנות על המין הגברי - 5/12/07
אז עזבתי את קורדובה.
קורדובה היא אחת משלוש הערים הגדולות ביותר בארגנטינה. היא נוסדה ב - 1573 כמושבה ספרדית, ונקראת על שם העיר קורדובה שבספרד. זוהי עיר הסטודנטים של ארגנטינה, הודות לחמש אוניברסיטאות בהן צעירי ארגנטינה לומדים בחינם לקראת תואר, עובדה שגורמת לכך שכל זכר ישראלי שביקר בעיר הזאת מתקשה לנגב את שובל הריר שנוזל משפתיו כשהוא מנסה לתאר את...

כבר חודש - 21/11/07
כבר חודש שכל רכושי עלי אדמות נמצא בתרמיל 65 ליטר. כבר חודש שאני לא עובדת, וזה אפילו לא מרגיש מוזר. כבר חודש שבו אני פוגשת מישהו אחר בכל יום, עוברת ממקום למקום, נודדת, מתרגלת למקום חדש ואז אורזת ונוסעת שוב. כבר חודש שאני שומרת על החפצים שלי מכל משמר ועוברת התקפי לב קטנים בכל פעם שאני לא מוצאת את הדרכון או המצלמה. כבר חודש שאני חוצה כבישים כמו חתול שלוקח את ההימור של חייו.

גרוטאות, בהמות, סרסורים ויצאניות- 16/11/07
כבר כמה ימים שאני בסלטה. כחלק מחגיגות הפז"מ עברתי מאולם הספורט שישנתי בו לחדר קטן יותר עם עוד שלושה בנים (גיל 22 שולטטט!) והתחלתי לטייל.
בתור התחלה נסעתי עם דימה וירדן לסן לורנצו, עיירה יפהפיה במרחק 20 דקות נסיעה מסלטה.
החלטנו לשכור אופניים.
פחחח... אופניים... חתיכת ברזל חלוד עם משהו שהתיימר להיות גלגלים. 

לה קוקרצ’ה- 12/11/07
אחרי שבועיים בעיר הגדולה החלטתי להתחיל לטייל באמת (ו-לא - סיבוב גלידות בבואנוס איירס לא נקרא טרק). עזבתי את העיר הגדולה ונסעתי לסלטה.
מדובר על עיר שנמצאת בצפון ארגנטינה במרחק 20 שעות נסיעה מבואנוס איירס. 20 שעות! באוטובוס! אבל איזה אוטובוס...


אמאאאאאאאא!!!- 5/11/07
אנחנו שבעה אנשים שדחוסים בתוך מטוס פצפון בגובה 3 קילומטר מעל פני האדמה. הרגלים שלי רדומות. דלת המטוס נפתחת. הרוח מכה בפנים בטירוף. האדמה רחוקה רחוקה. אני צמודה למדריך וקולטת שחיי נתונים לחלוטין בידיו. הוא מתקדם יחד איתי לעבר הדלת. הרגליים שלנו משתלשלות מהמטוס. הצלם ממתין לקפיצה. אף אחד לא שואל אותי אם אני רוצה את זה או לא. מאוחר מכדי להתחרט. אני לא מספיקה לחשוב. המדריך עוזב ואנחנו נופליםםםםםםםם!!!!

הולנדי, בוטני , יפני וים של ישראלים - 31/10/07

אתמול הלכתי לטייל בפלרמו.

פלרמו היא שכונה בבואנוס איירס המתהדרת בפארקים ירוקים ענקיים ומנסה איכשהו לתת קונטרה לעיר המפויחת שבה היא נמצאת. לקחתי החלטה להעניק קצת אוויר נקי לריאותיי (שכבר שבוע ומשהו שואפות רק עשן אגזוזים), ויצאתי לדרך.

לקחתי סוב-טה, עליתי בתחנה הנכונה, זיהיתי באורח נדיר את ארבע רוחות השמים והתחלתי...

המדריך השלם להתברברות בבואנוס איירס - 30/10/07
ראוי לציין כי למרות שמדובר בעיר ענקית שמונה כמה מליוני תושבים, היא קלה מאד להתמצאות, וזאת הודות לעובדה שהרחובות בה מסודרים בצורת שתי וערב. כאן, בניגוד לארץ, לא מוטל עלינו הכורח לתהות איך יכול להיות ששני קווים מקבילים מצליחים להיפגש בניגוד מוחלט לכל אקסיומה שהיא, אבל במקום זה יש כאן תופעות מעניינות אחרות.


סוף שבוע של בית כנסת ובית קברות - 28/10/07

לה בוקה (בעברית: הפה) היא שכונה בחלק המזרחי של בואנוס איירס, הממוקמת ליד הנמל הישן. היא נבנתה ע"י מהגרים איטלקיים שהגיעו מגיניאה. זוהי אחת השכונות העניות בעיר, והאטרקציה העיקרית בה היא הבתים הצבעוניים.
אז הסתובבתי לי בשכונה, צילמתי כמה בתים, ראיתי כמה ציורים ותרתי אחר מסעדה שתשביע את רעבוני.

נחיתה - 25/10/07