איך לשרוד 20 יום בג'ונגל?

                                       כתב וצילם :מתן צורגיל
                
             
ספר הג’ונגל - לא לבעלי לב חלש ונשים בהריון                                

תחזיקו חזק זה הולך להיות ארוך אבל מעניין ותאמינו לי זו הגרסה המקוצרת
הכל התחיל לפני כ4 חודשים שהגעתי לדרומ¨א. אמרו לי ¨זה הטיול שלך ותעשה מה שכולם עושים¨! מה זה אומר? בין השאר 2-3 ימים בג’ונגל הבוליביאני
לאחרונה פגשתי 2 חברה בשם טל ודן שאמרו לי ¨בא לך לבוא איתנו לג’ונגל אמרתי בטח מתאים לי איזה יומיים שלושה, אז אמרו ומה דעתך על שבועיים? טוב נו שיהיה אמרתי ומשם הכל היסטוריה
אחרי שכמעט נגעתי בפסגת הוואני פוטוסי ובסוף לא עשיתי את טרק פלצוקו-צ’רסני חששתי שמה אני יהפוך לפורש סדרתי ולכן הכרזתי בראש חוצות קבל עם ועדה שבית דין לא יעצור אותי מלסיים את השבועיים בג’ונגל!
הכל חוץ מבית דין היה שם: חיות טורפות חרקים עוקצים מכת שלשולים מסעות משקלים עבודת כושים ועוד
התכנון היה שנגיע דרך ¨דרך המוות¨על אופניים למקום היציאה לג’ונגלים (רורהנבקה) ושם נסגור דיל עם אחת החברות ל15 ימים, אז טל דן איתן דיויד ואני עשינו את דרך המוות על אופניים שזה טירוף אחד גדול וסיפור בפני
עצמו אז נחזור לעיקר
מסתבר שטל פסיכופת לא קטן מסתובב עם חץ וקשת של מקצוענים בתור פק¨ל לטיול בנוסף ל3 מצ’טות, סכין
קומנדו וסכיני הטלה! השמועות מספרות שכשהוא היה תינוק אבא שלו הפיל אותו על הראש פעם אחת יותר מדי ומאז הוא חושב שהוא רמבו 5
ואיך כל זה מתקשר לסיפורינו??? כך גבר לא משנה באיזה גיל תן לו כלי נשק הרסני ותראה אותו הופך לילד בן 6.ואכן ברגע שהגענו למלון טל הוציא את הקשת, שמנו מזרון כמטרה והתחלנו את סדרת אימוני הצייד לג’ונגלים
נריץ קצת את העלילה והופ אנחנו ברורהנבקה ואחרי בירור בין חברות החלטנו על אמזוניקו. הציעו 16 ימים מטורפים וזרקו לנו כל מיני שטויות שרצינו רק כדי שניהיה מרוצים (חייכו אכלתם אותה). נבנה ונצוד ונאכל ובלה בלה בלה 
מגניב אבל צריך לחכות למדריך המיוחד 3 ימים כי הוא בג’ונגלים וכך 3 ימים, מסתובבים להם 3 גברתנים עם הראש בעננים שמם הולך לפניהם בתור המטורפים שהולכים ל16 ימים ללב הג’ונגל. המדריך חזר והטרק הפך לעשרים ימים.
התפשרנו על 19 כי המדריך אמר שזה המינימלי והמדריך אומר מתן קופץ, קפצתי לא סתם, ראש
!למים הרדודים
נשגב מבינתי אבל איכשהו למרות התנגדותי הנחרצת, מסיבות שלא יצויינו, מפאת בטחון מידע הצליחה להשתחל לקבוצה המגובשת קוריאנית בת 20 בעלת פני מלאך. והרי לישראלים יש אמרה שאישה בטרק זה כמו לשים אבנים במוצילה וזו פעם אחת שאני ממש עצוב שצדקתי כי היא התגלתה כחתיכת סלע
מצוידים בהמון שמחת חיים שום נגד יתושים שיכול להשמיד את כלל אוכלוסיית הערפדים וארסנל נשקים שבעזרתו
.ניתן לפתוח קבוצת גרילה יצאנו 3 ישראלים קוריאנית (להלן ק’) צ’ינו המדריך ולואיס הטבח לג’ונגלים
אני אף פעם לא מטייל לבד, איתי תמיד נמצא חברי הטוב משכבר הימים, מרפי שמו, והוא חתיכת בן זונה תמיד שאני לא מוכן הוא מביא לי בקטנה! והופ שיצאנו גילינו שיש רק רובה אחד, בלי כדורים, נשכחו הסירים, הצלחות
 ...ושאר מיני ירקות
עצרנו באיזשהו חור והשלמנו חלק מהחסר והמשכנו, הייתי רוצה להיות תמים ולהאמין שרק מפאת חוסר הבנה לא הביאו לנו פורטרים (אנשים שעוזרים לסחוב את הציוד) וכשהגענו לנק’ ההתחלה גילינו שעבדים היינו ועבדים נשאר ומי שעשה את הקניות לא יצא מימיו מחצר ביתו, קנו דברים מיותרים וכבדים.
טוב, נשאר רק לקטר המון ולחלק את האוכל בצורה "שווה", טל דן ואני כל אחד 10 ק"ג אורז, הבחורה (ק’) 100 גרם בוטנים. שלושתנו 10 ק"ג פסטה, ק’ 100 גרם שוקו, הבנתם ת’רעיון.
 כאן לראשונה הרגשתי כמו בגיבוש צהל"י, מגיע המדריך בודק את המוצ’ילה, אומר לא מספיק ואז מעמיס עוד.
 לא מספיק מעמיס עוד וכך יצא ש70 ליטר מוצי’לה מלאה מזון וכל הדברים האישיים שק"ש, מזרון, נעליים, אוהלים, קשורים בחוץ ויצאנו למסע פילים, כולנו נראים כמו ועד עובדי אנטיזכן, הכי מצחיק זה השפצור של הנעליים לראש התיק, ככה שכל פעם שאני מקפץ קצת אני נותן לעצמי בעיטה לראש
 בלילה הראשון מתחם השינה הפך לשירותים של דן שנתקף במחלה הבוליביאנית הנדירה, השלשול המצוי.
 קמנו מוקפים בזבובים ונייר טואלט משומש. בהתחלה כנראה עוד היה ביכולתו להתרחק אבל באיזשהו שלב נראה לי שהוא פשוט התייאש רק מלצאת מהאוהל. אני רק אומר תודה שלא קמתי עם שלשול בשק"ש.
 דן היה במצב "חרא" והחליט שזה הזמן לפרוש. המדריך צייד אותו בחבילת עוגיות, כמה גלילי נייר טואלט ושלח אותו לתפוס טרמפים בחזרה לציוויליזציה. תוצאה: עוד ציוד על הגב שלי ושל טל, עוד 100 גרם שוקו לק’ ומחסור תמוהה בגלילי נייר טואלט וקדימה מתחילים...
מהצד זה היה נראה כמו ילדה חמודה עם תרמיל ומקל מטיילת עם תיק קליל מקפצת בין חלוקי הנחל ו2 עבדים עם
.מוצ’ילות ענק בעיצומו של גיבוש לסיירת מטכ"ל הבוליביאנית, נופלים וקמים ומתאפקים לא לבכות
ילדים וילדות, מי יודע למה קוראים לנמלי אש, נמלי אש? כי שהם עוקצים אותך, בוא נגיד "תאורטית" בצוואר אז זה שורף כמו כוויה ועוד קטע משעשע זה שחוץ מלדפוק חרבונים עם ראשי שום שלמים בתוכם כל היתושים שמו עלינו ועל כל התכשירים שלנו בולבול גדול ובנוסף גילינו עוד חרק חביב בשם זבוב השמש שעוקץ ,ומגרד לא פחות
בחזרה לסיפור- איך שהבנו את המסע, הוא מתחיל ב4 ימי כיף של סחיבת משקלים במים עד הביצים, אחרי זה
S.Sעלייה, ממרתף העינויים של ה 
בתוך סבך הג’ונגלים ולאחר מכן 15 ימים של פאנן, חלק על רפסודה והשאר בהליכה קלילה תוך כדי צפייה בבע"ח וצייד שקראנו לו
SHOOT ALL YOU CAN EAT!!!
איך נעבור את 4 ימי התופת חשבנו, אנחנו נגד המדריכים שמנצנצים עלינו, מרד! בלילה נפטר מקצת אוכל, גם ככה יש יותר מדי, נפטר מהדברים הלא חשובים. איך, בהתחלה נזרוק לג’ונגל וכך בלילה הראשון הלכתי לחרבן אני
.הפנס נייר טואלט וקופסאת 3 ק"ג של אבקת חלב.כמובן שזרקתי אותה בכיוון ההפוך להליכה ובתוך סבך של קוצים 
ירד הלילה קם המדריך ואמר יוצאים לצוד, שמחים ומרוצים יצאנו כאשר הוא בראש הטור מחפש עיני חיות שזוהרות שמאירים עליהם עם פנס, לא עברו 10 דק’ והנה זוהתה החיה, מתקדמים לאט לאט וכולם מתרגשים, המדריך
...נכנס לסבך ויצא בתנועת נצחון לאחר שצד קופסאת אבקת חלב, אני וטל מנסים לשמור על מבט מופתע אבל 
לא אמרנו נואש ובלילה התעוררנו לקחנו את המזון שתכננו להיפטר ממנו וקברנו אותו באדמה, צעד קטן לגב של מתן, צעד גדול לאנושות כולה. בתכלס השינוי לא היה משמעותי כי לא יצאנו לדרך בלי שהמדריך בודק שהמוצ’ילה כבדה מספיק, מסתבר שבדרך כלל הוא סוחב יותר אבל נשך אותו תנין ברגל והוא לא סיפר לסוכנות כי הוא רצה לשמור על הפרנסה שלו ולכן שיהיה לנו המון בהצלחה
בבוקר זיהיתי הוצ’י בנהר שזהו סוג של ארנב מגודל, היה מדהים לראות אותו נורה, מקבל ווידוא הריגה עם אבן בראש, מבותר ומשופד לאכילה, נשמע מגעיל,אבל טעים טעים
בינתיים עוברים להם 3 ימי הליכה אני בנס עדיין יבש, לעומת הבחורה שנפלה, נסחפה, והלכה לה המצלמה
אבל כל אחד והצרות שלו כי בג’ונגלים הסבל לא חולף, הוא מתחלף וברגע שכבר פחות או יותר התרגלנו למשקל המכביד הקמנו מאהל בלב מושבת דבורים, וברגע שהם שמעו שהגיע לעיר תייר חדש שאף פעם לא נעקץ דמיינתי אותם יוצרים חץ כמו בסרטים המצויירים ואוו’ץ קיבלתי 2 בגב ואחת לקינוח ברגל, שכחתי לציין שאותו היום היה יום
!!!ההולדת שלי, אין ספק שמסיבת ההפתעה של הדבורים הייתה מוצלחת, ממש הייתי מופתע
בהתחלה החשש הכי גדול היה איך נעבור את העלייה הנוראית ואז היא הסתיימה ואמרנו לעצמינו ברוכים הבאים לארץ זבת חלב ודבש יותר נכון אבקת חלב ודבורים כי הנהר היה רדוד והיינו צריכים להמשיך ללכת.
 מכיוון שהמים מגיעים עד הביצים אז המליצו לנו לא לנעול את נעלי ההרים הנוחות אבל הלא "נושמות" אלא לקנות נעלי שטות וקניתי ב10 שקלים נעלי אול סטאר חיקוי, הבעיה היא שאני שוקל 70 קילו +מוצ’ילה של 50 ומה שמפריד ביני לבין חלוקי הנחל זו נעל שטות שהסולייה שלה הוא אשלייה אופטית בלבד, כל צעד כאב כל קילו מורגש
וביום השישי ינוחו, וילכו לצוד קוף עכביש, אם מישהו היה בא אליי ואומר לי לפני כמה זמן שיבוא יום ואני יסתובב בג’ונגלים עם קוף ב"תלה סבבה" על הכתף, הייתי אומר לו שיפסיק עם הסמים
אבל הקוף נורה וצ’ינו קשר לו את הזנב לפה, ממש כמו תיק של ג’וצי וככה אנחנו מסתובבים איתו בזמן שהעיניים עדיין פקוחות, הוא עם חיוך מטופש ומדמם לי על החולצה. שוב לראות הכנה של קוף לאכילה הוא משהו טראומתי, .זה נראה כמו פצוע כוויות בן 6, אבל שוב ממש טעים
לאחר שצוות ה"מפקדים" שבר איתנו דיסטנס, כנראה ראו שאנחנו לא רק דיבורים, ועומדים במעמסה, גילינו שהם  בחורים על הכיפאק ולטבח בכלל קוראים קרלו (מי קורה לבן שלו ע"ש שוקו),שוב הכל בגדר יחסי כי כמה נורמליים יכולים להיות 2 גברים בני 40 שהמילים שלשול, סבבה ובן זונה שופכים אותם מצחוק, אחרי 18 ימים שכל פעם שואלים אותך עם היה לך הרבה שלשול בן זונה , הנמלת אש בת זונה, התנין בן זונה, ושמעת את השיר יאללה לך
 !!!הביתה מוטי, אתה בן זונה, זה כבר ניהיה די מאוס
הגענו ליום 8 והוחלט לבנות רפסודה, אם השבוע הראשון היה בוחן מסלול עם משקלים, יום 8 הוא מסע אלונקות עם גזעי עצים ענקיים. כרתנו גילפנו ואחר כך סחבנו 12 בולי עץ ולאחר שלמדנו מצ’ינו וקרלו (לואיס) איך בונים, " I.S.R PICHI" אחרי שעה קמה לתחייה ה
ISRAELI RAFSODA "PICHI",
עכשיו אי אפשר לקרוא לזה השטה, יותר כמו דחיפה עם מקל במבוק כמו כושי ומדי פעם שהמים רדודים נכנסים למים ודוחפים את הרפסודה, עכשיו אני מוסמך להשיט גונדולות בונציה...

           

וכך עוברים להם הימים כאשר אני וטל דוחפים וק’ יושבת לה בפאנן באמצע נראת כאילו כרגע חזרה מהשבי הקולומביאני, מה לעזאזל יש לה להיות כזאת מסכנה שהיא לא עושה כלום חוץ מלהסתכל על הנוף, אני לא יודע
סה"כ בנהר אין ממה לפחד יש רק אנקונדות, תנינים, צלופחים, דגי 2 מ’ שאוהבים לתת לך ביסים, וזאבוני נהרות שמתעצבנים שאתה דופק להם על האבנים בין 2 ל4 אז הם מוציאים את הראש מהמים ונותנים צעקה שיכולה
 ?!להעיר מתים, אבל למה שתפחד שאתה צריך להיכנס למים בשביל לדחוף את הרפסודה
באחד הימים ממש 10 דק’ לפני סיום היום חצינו מפל, שבשבילנו לחצות מפלים כבר ניהיה שגרה,"כל היום קפוץ, תתכופף, עץ מימין, סלע משמאל", אבל לא זוהה בול העץ הענקי והתרסקנו, טל וק’ למים ואני התרסקתי על איזה מושב שטותי שבנו לק’ כדי שהיא לא תירטב, עכשיו אתם בטח אומרים איזה כיף לו הוא לא עף למים, אבל עפתי על שיפודי עץ ובזמן שהזרם המטורף מנסה לשפד אותי אני מחזיק בכל חיי בקצה הרפסודה, עכשיו ראיתי את מותי והתחלתי לצחוק, וטל וק’ מסתכלים ולא מבינים למה אני צוחק, למה שנעזר לו הוא מבסוט מהחיים, בסוף ניצלתי אבל איזו חוויה
קיצר הגענו ליום האחרון עם הרפסודה ובדיוק שאנחנו מתארגנים מגיע לו איזה אליגטור ענקי והתחלנו לשחק איתו עם איזה דג שתפסנו, אחד הדברים המדהימים, אבל מה שכחנו, לקשור את פיצ’י ובלילה היא המשיכה את מסלולה לבד, קמנו ואין פיצ’י, עכשיו איך חוצים את הנהר עם כל חיות הטרף, שם אתה מבין שבנהר אתה בתחתית שרשרת המזון!!! למזלנו המשכנו 200 מטר וראינו שהיא נתקעה באיזה סלע, אחרי חיבוקים נשיקות ותמונות של הרפסודה, כדי שתדע כמה אנחנו אוהבים אותה ושלא תברח יותר בחיים המשכנו הלאה בחצי יום שייט ועוד יומיים הליכה. בדרך תפסנו עוף ג’ונגלים וששאלתי את קרלו מה הוא עושה, הוא אמר לי שהוא מיישן בשר, ורציתי להסביר לי שאצלי במשפחה יש אמרה לגבי יישון בשר שעוברת דורות "פחות מדי נרקב, ויותר מדי קשה כמו אבן" והמבין יבין
 בסוף הגענו לכפר בשם טיגרה, לקרוא לו כפר זה די מחמאה, אבל שם אכלנו בוטנים ובננות ואיזה ופל שוקולד שגורם לך לקרוא לטוויסט הצה"לי שוקולד שוויצרי, יום למחרת הסוכנות אספה אותנו ועשו לנו בדרך פיאסטה מטורפת עם אלכוהול וקולות ושוקולדים ואוכל טוב, כנראה אין יותר מדי קבוצות מטורפות שעושות טרק כזה ארוך, ויום למוחרת ציבילזציה, אח כמה התגעגעתי, אחרי שסיפרו לנו סיפורים על התחביב של היגואר לתקוף מחרבנים
.איזה תענוג זהלא לחרבן גב אל גב או כאשר מישהו מעיר עלייך עם פנס, יש לך יותר פרטיות בכלא
סה"כ אכלתי תנין, קוף, צ’ונצ’ו, הוצ’י, עוף ג’ונגל, תולעי קוקוס, צב, והמון סוגי דגים ואותי אכלו בערך מיליון חרקים, נראה לי שאני חוזר מובס
קיצר המסע הגיע לסיומו ולמרות שהמייל נשמע מזוויע בצורה מצחיקה ובאיזשהו שלב הגעתי למסקנה שיש אלוהים והוא סדיסט בהסתכלות לאחור היה מדהים וכל בנאדם שפגשתי רק התלהב מהסיפורים והתמונות ואולי בעוד כמה חודשים תשמעו "מה לא עשית 3 שבועות בג’ונגלים, לא עשית את דרום אמריקה", ואולי אני פשוט ילך לבלוקבאסטר ויחזיר את הסרט שאני חי בו. לאילו שרוצים יותר מטעימה של תמונות, אז בקרוב אצלכם
אבל עד אז, עדיין חי אוהב ומתגעגע אליכם

מתן צורגיל, לה פז, בוליביה
דרגו את הכתבה
ציון סופי: 4.3/5 מספר מדרגים: 24

תגובות (12)

תגובתך התקבלה בהצלחה ותעלה לאחר אישור צוות האתר. הוספת תגובה
טיפוסי amirmaha | 01.10.10

ציני מידי...צעיר מידי...תודה על שחלקת איתנו את החוויה. אבל לפעם הבאה קצת פחות רגש וקצת יותר פרטים, כמו שמות של מקומות(לא נראה לי שידעת איפה אתה). בקיצור לא הספתקתי לקרוא את הכל, פשוט סבלתי מהגישה המזלזלת שלך (כמו שאתה לא יודע איך קוראים לקוריאנית, וכמו זה שטסת כל הדרך עד לבוליביה בשביל לזרוק קופסאות ולכלוך לג´ונגל)הפסקתי לפני שהגעתי לאמצע.

מה את רוצה מהבנאדם? הוא גבר והוא גאה בזה, אפילו שהוא משתחצן קצת זה לא דבר רע וגם אם הסיפור לא מצא חן בעינייך את לא חייבת לדכא לנו את החיים ולהרוס את הסיפור היפה שהוא כתב.
את בחורה ממורמרת ואני מאחל לך קצת שמחה בחיים..

נהנתי לקרא מוש23 | 15.11.08

ושיחקת אותה עם המשפט..והמבין יבין..

נשמע מוכר zohartzur | 30.05.07

קודם כל אני חייבת לציין שהכתבה ממש טובה, מאוד נהניתי לקרוא אותה והרגשתי איזה רגש הזדהות.
גם אני הייתי שם לפני שנה בדיוק, וגם אנחנו היינו חבורה של 3 בנים ו 3 בנות מאוד הרפתקנית והחלטנו שאנחנו לא נלך כמו כולם לפארק הטואיצ´י אלא נלך למקום שאף אחד מלבד כמה "אינדיאנים" לא גר שם ונצוד קצת, ונדוג קצת וכל זה ב 8 ימים...
האמת? היה מדהים, לקוף היה טעם נחמד ולנמלים היה טעם של מנטה, עד שרצינו גם אנחנו לבנות רפסודה ואז אחד מאיתנו כמעט הוריד לעצמו יד כשניסה לחטוב עץ עם המאצ´טה.. הוא היה צריך לחזור את כל הדרך חזרה ברגל עם יד מדממת עד לכפר הקרוב ולחכות שיתפרו אותו באמצע הכיכר ה"מרכזית" כי ב"מרפאה" לא היה חשמל אז כל הכפר נאלץ להיסתכל עליו בזמן שתופרים לו את היד...
בסה"כ גם לנו הבטיחו הרבה מעבר למה שקיבלנו אבל את החוויות שעברתי שם אני בטח לא אשכח... אז כמו שגם אתה קיבלת חוויות מסוג כזה או אחר אתה בטוח לא תשכח את הימים האלו...
ישר כח על המאמץ והלוואי ויהיו עוד הרבה ישראלים שיהיו מוכנים למרות הכל לנסות גם דברים חדשים ולא ללכת כמו כולם ולעשות את כל הדברים הבנאליים..
תחיו את החיים.. דרום אמריקה יש רק פעם אחת אז חבל לפספס!!!

תגובה ל"גבר גבר" drogado | 29.05.07

מה נסגר איתך? הבן אדם הלך לתקופה מאד יפה בג´ונגל ורשם סיפור מצחיק ומאד ציני על החוויות והסבל שם.

לא הבנתי איך הצלחת להוציא מזה משהו רע? כאשר מטיילים ומגיעים למקומות יפים ורק רוצים לראות עוד מהעולם הזה(בייחוד ממקומות שהאדם לא הרס) לא חושבים כלל על להרשים ילדות בנות 19 ושטויות כאלו..
פשוט עושים את זה בשביל ההנאה!

הגיע הזמן שאולי תצאי מהדיכי ותראי עולם, במקום להעניק בציניות סיכות סיום מסלול...

ל"אכן גבר גבר" matanzurgil | 28.05.07

אז אני מבין שאת לא מצפה בקוצר רוח לחלק השני של הסיפור שמתפרסם בקרוב :)

אכן גבר גבר colinari | 28.05.07

אכן נשמע שעלמי החמד "נהנו" בג´ונגל הרי מה יותר מספק מלשלם על מנת לסבול? כידוע לכולנו הכי כייף אחרי שירות צבאי מתיש וקשה לנסוע לגונג´ל ולהוכיח שאתה גבר גבר...(כי לא עשיתם את זה מספיק 3 שנים)לצוד את האוכל שלך בעצמך.
הרי על מנת להתחבר לטבע כראוי נדרשים 19 ימים (כי קשה להתחבר לטבע,נומר בשבוע.. צריך משחק מקדים קודם קצת להכיר אחד את השני הטבע לא כל כך קל להשגה)אני בעד חוויות של פעם בחיים אבל אני נגד כל התרבות הישראלית של עשיתי ככה וככה צדתי בעצמי ולנוקאווט הסופי 19 יום שרדתי בג´ונגל (19!!!לא 5 ימים) גברים יקרים אכן הוכחתם שאתם ראויים לתואר גבר גבר אני מקווה שקיבלתם סיכה או איזושהי תעודת הוקרה לתלות בשירותים למזכרת, ועוד נקודה קטנה למחשבה את כל המטעמים שאכלתם במסע המופלא שלכם אני מניחה שבכל מסעדה שלא מכבדת את עצמה הייתם מוצאים אפילו בתוספת תבלינים... אבל מה זה חשוב העיקר שחזרתם בשלום מלאי סיפוק וגאווה עצמית עם בונוס לא מבוטל שתמיד תוכלו לספר בדייט הבא שלכם שחייתם תקופה בג´ונגל.. תמיד אחלה נושא שיחה לילדות בנות 19... בתקווה שבטיול הבא תחזור קצת פחות מובס מהג´ונגל (אני מציעה לעבור לגור עם 7 נמרים באנגלים) ואם עדיין לא רצת לבלוקבסטאר אני מציעה שתרוץ מהר (למדת בג´ונגל לא?!?) שלא תשלם תוספת פיגורים

behazara metouichi 2 shalom1 | 26.05.07

behazara metouichi 2

כתבה יפה carioca | 25.05.07

קראתי פה כמעט את כל הכתבות וזו אחת היפות והשנונות.

אחד הסיבות שאני נוסע לד.אמריקה זה רק בגלל הספר חזרה מטואיצ´י ועכשיו יש עוד סיבה ...

אתם מתוקים..

חזק חחחח drogado | 21.05.07

קרעת אותי עם השלשול וק´ שלא סוחבת כלום...
אחלה סיפור!!!!