התנדבות עם ילדים באיבגה שבקולומביה

6.10.18
מאת: לינור בראלי.

התנדבות עם ילדים באיבגה, קולומביה
9 חודשים טיילתי בדרום אמריקה ומאוד התגעגעתי הביתה, אבל הרגשתי שמשהו חסר לי, שאם שאני אחזור עכשיו ארגיש תחושת פספוס שלא מיציתי את הטיול לגמרי.
כך מצאתי את עצמי בהוסטל בטגנגה שבצפון קולומביה משוטטת באתרי התנדבות עד שמצאתי את ארגון "Let's Go Volunteer" שקישר אותי לסניורה נחמדה בעיר איבגה שאחראית על בית מחסה לילדים.

קבלת פנים חמה בכניסה לארגון

תוך כמה ימים הגעתי לבוגוטה ומשם לקחתי אוטובוס של 4 שעות לעיר איבגה (Ibague).הייתה לי הרגשה טובה לגבי המקום והמטרה, אבל יחד עם זאת מלאת חששות.הדרך לאיבגה עוצרת נשימה, המון ירוק, הרים יפים, לא עצמתי עין מהתרגשות.מהתחנה המרכזית לקחתי מונית לכתובת שנתנו לי ושם קיבלו את פניי כ - 20 ילדים עם שלט "Bien venida Linor" (ברוכה הבאה לינור).

בנחמין שעובד עם ברנסיה, מנהלת הארגון, עשה לי סיור בבית והסביר לי על הארגון.
הארגון מתחלק ל-3 ואני יכולה לבחור בין עבודה עם ילדים, עבודה עם מבוגרים או עבודה עם נשים במצוקה.
בחרתי בבחירה שנראתה לי הכי טבעית בשבילי וזה כמובן לעבוד עם ילדים.
העבודה מתחלקת לשניים: בשעות הבוקר ועד הצהריים מדובר בעזרה בבישול, ניקיון והגשת ארוחת צהריים לכ - 120 ילדים ואחר הצהריים פעילות בצהרון לילדים.
בצהרון עוזרים כמה שאפשר בהכנת שיעורי בית, רוקדים ומשחקים עם הילדים ואם רוצים להכין פעילויות מעבר אז זה מתקבל בשמחה.

פעילות עם הילדים

בנחמין הראה לי את החדר שבו אתגורר בקומה העליונה, הוא סיפר לי שברניסה, מנהלת הארגון מתגוררת בבית הזה עם שני הילדים שלה בחדרים הנוספים.
בחדר שקיבלתי היו שתי מיטות קומותיים ריקות למתנדבים נוספים, אבל אני הייתי לבד והתבאסתי מזה בהתחלה, למרות שבדיעבד זה רק העצים לי את החוויה עם הילדים.
בהתחלה אני מודה שהיו לי הרבה חששות כמו איך יקבלו אותי, איך אשתלב בארגון עם ספרדית בינונית ומטה וגם הייתי הזרה היחידה בין כל הקולומביאנים האלה.
ירדתי למטה והצגתי את עצמי בפני הילדים, סיפרתי להם שאני מישראל ושאשמח אם יעזרו לי עם הספרדית שלי.
הם הציגו את עצמם גם כן ובצורה הרבה יותר מתוקה משלי ואחר כך רקדו והזמינו אותי לרקוד איתם. בין כל הריקודים הם רקדו גם באצ'טה שזה ריקוד זוגות צמוד ואיטי יותר מסלסה,
הייתי קצת בהלם שילדים בגילם(חלק בני 3) זזים בצורה כזאת "חושנית" מאחר ואני לא רגילה לראות את זה אצל ילדים וזה קצת הטריד אותי, אבל כנראה שמדובר בפערי תרבות.
חששתי מהרגע שכל הילדים ילכו וגם המורה שלהם ובנחמין ילכו ואני אשאר לבדי, אבל אחרי שהם הלכו הגיעה סניורה ברניסה, מנהלת הארגון שהרגיעה אותי והתגלתה כאישה חמה ואיכפתית.
עם הזמן גיליתי שברניסה היא אישה חזקה שעברה חיים לא פשוטים והזדמנות שניכרה בדרכה הובילה אותה למקום הזה שהיום היא מנהלת אותו באופן כל כך יסודי ושבין השאר הציל את חייה.

עם ברניסה ובנחמין בטיול

למחרת ב - 7 בבוקר כבר התחלנו לעבוד על ארוחת הצהריים של אותו בין שלל ההכנות היו: חיתוך תפו"א, קילוף גזרים ושטיפת כלים.
בבוקר מכינים את ארוחת הצהריים ל - 120 ילדים ובין 14:00 - 12:00 הילדים מגיעים לפני או אחרי הלימודים לאכול(מחלקים את הילדים כך שחלק לומדים בבקרים וחלק לומדים אחה"צ).
בזמן הארוחה המרחב הופך למעין מסעדה לאנשים קטנים, אנחנו מסדרים להם שולחנות וכיסאות בגדלים שונים והילדים בוחרים לפי מידת הרעב שלהם את גודל המגש(גדול,בינוני,קטן ולתינוק).
לפי הבחירה שלהם הם צריכים לסיים את האוכל ולסיום אנחנו מגישים להם מיץ וקינוח. המסעדה מתנהלת בצורה מתוקתקת והתרשמתי מהנימוס והכבוד שהילדים הפגינו כלפינו.
לפני הארוחה יש ברכה שהילדים יודעים בע"פ והראשונים שנכנסים אומרים וזה פשוט הדהים אותי כל פעם מחדש.

המסעדה הקטנה של הילדים

יחד איתי עבדו לוס ומישל, מישל היא ילדה מאוד חרוצה שעד לא מזמן הייתה באה כדי לקבל ארוחות חמות ועכשיו יש לה ילדה בת 9 חודשים והיא מגיעה בשביל לפרנס את המשפחה שלה.
יום אחד אמרתי לה שאני לא מאמינה שהיא רק בת 15 וכשאמרו ברדיו את התאריך של היום היא נזכרה שיש לה היום יום הולדת 16. לכבוד היום הולדת שלה הכנתי לה כתר יום הולדת וברניסה הלכה 
לקנות לה עוגה ומתנה ועשינו לה מסיבת הפתעה כשהילדים הגיעו. זה היה ממש מרגש, נראה שמישל לא קיבלה הרבה זמן תשומת לב, שמחתי שנתנו לה להרגיש שוב כמו ילדה.
יום אחד עשיתי לילדים פעילות על ארצות, הייתה להם מפה של העולם שאחד המתנדבים צייר על הקיר ובחרתי כמה מדינות תוך כדי שבנחמין מקרין לילדים תמונות
על הקיר ליד המפה, הם הקשיבו בקשב רב והיו מאוד סקרנים ונפעמתי מהם פעם נוספת.

יום הולדת 16 למישל

אני זוכרת שהיום הכי קשה ושעורר בי הכי הרבה שאלות היה היום שבו הלכנו ללוות את הילדים לבתיהם לאחר פעילות אחה"צ.
נחשפתי למצוקה הקשה שבה הילדים נמצאים, כמויות של זבל ברחובות, מסוממים שמסתובבים ברחובות ובתים שהם בעצם פחונים.
זה היה מקסים לראות איך הילדים מתרגשים להראות לנו את הבית להכיר לנו את ההורים שלהם, לרגע הם לא הרגישו מבוכה מהבית שלהם כי הם פשוט לא מכירים 
משהו אחר, אלא החיים שלהם.

במשך השהות שלי באיבגה אחד הדברים שהכי הדהימו אותי היו שמחת החיים ואהבת האדם והכבוד שהילדים רוכשים כלפי הסובבים אותם, למרות הבדלי התרבויות 
הילדים קיבלו אותנו בכבוד והיו מאוד מנומסים אלינו.
עם הזמן נחשפתי לסיפורים קשים על הורים מתעללים, ילדות שהפכו לאימהות בטרם עת(בקולומביה הפלה אסורה בחוק) ושל צעירים שהתמכרו לסמים.
המקום הזה שברניסה היה מיוחד במינו, מעין פנינה בלב ים, מקום שנותן תקוה ומציל כל כך הרבה ילדים מליפול לתהום.
מעבר לאוכל שהיא מספקת להם, מדובר במקום שנותן חום, אהבה ובטחון לילדים שנמצאים בו.

תיאטרון בובות עם הילדים

כך עברו להם הימים והחששות שלי התפוגגו והתחלפו בהתלהבות, התרגשות מהחוויה וקיבלתי מוטיביציה לעשות כמה שיותר.
כעבור כמה ימים הגיעה מתנדבת גרמניה וגם יובל, החברה הכי טובה שלי מהטיול, הגיעה לשבוע והרגשתי אושר שאני ממצה את הזמן ונהנית מכל רגע.
בנוסף לפעילויות ולמרכז בימי החופש בנחמין וברניסה דאגו לקחת אותנו לטייל, למסיבות ולשחק "טחו"(משחק קולומביאני).

הפרידה הייתה מרגשת מאוד, הילדים עשו לנו הופעה והכינו לנו חולצות של "Manos amigas" (ידיים שלובות) וכתבו לנו ברכות והיו כמה שאפילו בכו.
בערב ברניסה הכינה לנו ארוחת ערב, עוגה ופירות לקינוח והודתה לנו מעומק ליבה.

לסיכום:
זו הייתה אחת החוויות הכי טובות ועוצמתיות שהיו לי בחיים, חזרתי לארץ אחרי 10 חודשים כשהשבועות האחרונים שהעברתי באיבגה היו השיא של הטיול שלי.
הרגשתי שגם עשיתי משהו שונה ונתתי מעצמי, אבל הרבה יותר ממה שנתתי קיבלתי ארגזים של אהבה ואדרנלין ותקווה שבעולם הקשה שלנו יש גם אנשים שמנסים לשנות ומצליחים לעשות טוב לאחרים.




 

דרגו את הכתבה
ציון סופי: 4/5 מספר מדרגים: 2

תגובות (1)