הבלוג של אורית


                    הבלוג של אורית/ יומן מסע בדרום אמריקה

בגיל 33 (+), עם עבודה מסודרת בהייטק, כשמסדרונות האוניברסיטה כבר מאחוריי, החלטתי לעזוב הכל, ולצאת סוף סוף לטיול שאחרי הצבא. היעד - דרום אמריקה. הכרטיס - פתוח לשנה, והראש - פתוח לשינויים. מקווה שתהנו מהמסע לפחות כמוני. שלכם, אורית

הכתבות של אורית:

מלימה לאמא - פרידה מדרום אמריקה  - 27/8/08
     

 

פנצ´רים, בחילות, דיונות וסקי חולות - 24/6/08
     


אני והמאצ´ו  - 24/6/08
     

 

מסאז`יסטים, מציקנים, חבדניקים וסוחרי סמים  - 24/6/08
     

 

איים צפים, מסיבה פרועה ושמלת ערב פרואנית  - 24/6/08
     
בוליביה - העובדות, החוקים והישראלים - 24/6/08
    כמחווה לעזיבתי את בוליביה, אני מצרפת כאן מספר עובדות שנכתבו בדם על הארץ המדהימה והבלתי אפשרית הזו.
ורק כדי להסיר ספק, אני נשבעת - הכל מגיע מאהבה טהורה (ואולי קצת, אבל רק קצת תסכול).
ערים של שקט, אי של שמש, ופרידה סופית מבוליביה - 20/6/08
    כבר כמה ימים שאני שוברת את הראש מה לכתוב בפוסט הזה, ואין לי. פשוט אין לי. נסעתי לסוראטה, טיילתי בקופקבאנה, הפלגתי לאיסלה דל סול, והכל שם היה כל כך רגוע. אף אחד לא הרגיז אותי, אף אחד לא דרס אותי, אף אחד לא הטביע את הסירות עליהן שטתי. טוב, בעצם, אולי באי, עשקו אותנו בלי בושה, אבל היה שם כל כך יפה שאפילו להתרגז על זה לא התחשק לי.
רכיבה אתגרית והתרסקות אופיינית - 15/6/08
    נתחיל מהעובדה הפשוטה - כל מי שמגיע ללה-פז עושה את דרך המוות.
 נמשיך עם כמה עובדות קצת פחות פשוטות: דרך המוות גבתה עד היום מאות קרבנות, ביניהם 13 ישראלים: שלושה מטיילים בתאונת משאית בתחילת שנות התשעים, שמונה תרמילאים ישראלים ברכב שהתדרדר לתהום בדצמבר 1999....
ביצות, תנינים, וקאנו של שלמנים - 8/6/08
    זה התחיל בהצהרה נחושה שלי שאין מצב שאני משלמת כסף בשביל להיכנס לביצות ולהיעקץ למוות. זה המשיך בשיחה עם חבורת ישראלים בהוסטל בלה פז, שאמרו שאני פשוט חייבת לעשות את זה, וזה נגמר כמה ימים אחר כך, בדשדוש בביצה עכורה, חיפוש אנקונדות ומלחמה ביתושים.
לה פז, תהלוכות, ועליות שלא נגמרות- 31/5/08
    לה-פז התחילה איתי ברגל שמאל.
עיר גדולה, רועשת, קשה להתמצאות, מלאה עליות רצחניות, שנעשות קטלניות יותר בגובה 3600 ומשהו מטרים מעל פני הים. כל טיפוס במדרגות (ויש המון כאלה בדרך לחדר בהוסטל) גובה ממני מחיר כבד של התנשפות בלתי פוסקת. אין חמצן באוויר פה. אין!
סמאיפטה, קוצ`במבה ושקרים בוליביאנים קטנים- 18/5/08
    לסמאיפטה (Samaipata) הגעתי כפליטת החווה האורגאנית, והופתעתי לגלות את העיר היפה ביותר שראיתי עד כה בבוליביה. העיר התגלתה כפנינת חן אמיתית. רחובות שקטים, לא סלולים, פלאזה יפהפיה, גבעות ירוקות מסביב ומזג אוויר נהדר. נכנסתי להוסטל מקסים ועשיתי מקלחת אמיתית
גן העדן ועונשו - 12/5/08  
שני חבר`ה ישראלים שפגשתי, ושאיתם אני עוד צריכה לסגור חשבון, המליצו לי על חווה אורגאנית בשם "גן העדן של ג`ינג`ר". הדיל כלל לינה, ארוחת בוקר וארוחת צהרים ב - 33 שקלים בלבד. הפרוספקט נראה מפתה והבטיח אוכל אורגני, אפשרות ללמוד איך להכין מאכלים שונים ולפגוש אנשים מכל העולם, לעזור בגינה, לשמוע מוסיקה...
בוקר עצוב - 4/5/08
בוקר ראשון בלה פז. הראש שלי מתפוצץ כתוצאה מהגובה, הגוף מיובש ועקוץ. בקושי ישנתי הלילה. השעה שמונה בבוקר, ואני לא מסוגלת לישון יותר. אני מגששת אחרי הטלפון הסלולרי כדי לכבות את השעון המעורר. בטלפון מחכות לי שלוש הודעות טקסט. מאמא, מנאור, מטל.
אני לא צריכה לפתוח אותן כדי להבין שמשהו קרה.

קלקול קיבה בסוקרה וליל סדר בסנטה קרוז 4/5/08
ל - Sucre, עיר הבירה החוקתית של בוליביה (הבירה בפועל היא לה פז) הגעתי לבד, וישר הוכיתי בהלם. עיר. עיר לכל דבר. מדרכות. כבישים. חנויות. באמצע בוליביה ממש! אפילו סופרמרקט מצאתי פה, והוסטל חביב, ויופי של מסעדות, והשמחה גדולה. לפחות עד שהגיע הלילה
 מכרות השטן - 25/4/08  
   העיר פוטוסי (Potosi) שבבוליביה, שוכנת בגובה של 3967 מטר מעל פני הים, נתון שהופך אותה לעיר הגבוהה בעולם. היא נוסדה במאה ה - 16 כעיר מכרות, הודות למרבצי הכסף שהתגלו בהר הסמוך לעיר - Cerro Rico (ההר העשיר). במשך שנים רבות היתה העיר ספקית הכסף של האימפריה הספרדית. כריית הכסף נעשתה תוך ניצול האוכלוסיה האינדיאנית המקומית והעסקתם בתנאים קשים.
 מדבר שכולו מלח ושלפוחית רגיזה   - 22/4/08  
   לאחר נסיעה עמוסת טלטלות בת שש שעות מטופיזה, אנחנו מגיעים לאויוני (Uyuni). העיירה הנידחת הזו מפורסמת אך ורק הודות למדבר המלח השוכן בקרבתה. המחירים בה יקרים יחסית והיחס המחפיר שאנו מקבלים מנותני השירות השונים היה סוגר כל בית עסק בישראל תוך 24 שעות.
 טבילת אש בבוליביה - 19/4/08  
   אז זהו.
חלק אחד של הטיול (ההוא עם הציויליזציה) הסתיים. אני בדרך לעולם השלישי. לאחר נסיעת לילה של 7 שעות הגעתי לגבול ארגנטינה-בוליביה. אני יורדת מהאוטובוס עם עמי ואורטל, זוג שפגשתי עוד באוטובוס הקודם. השעה 7 וחצי בבוקר. בחוץ קור כלבים. אנחנו מתעטפים בכל השכבות שהבאנו איתנו ושמים פעמינו לכיוון הגבול.
 
 לפסח יהיה טעם של מרור - 9/4/08  
   מפלי האיגוואסו (Iguazu Falls), הממוקמים על גבול ארגנטינה-ברזיל, מהווים את אחת האטרקציות המרכזיות בדרום אמריקה. מדובר על 275 מפלים לאורך 2.7 הקילומטרים של נהר האיגוואסו, שהמרשים מביניהם הוא לוע השטן, מפל אדיר היורד מצוק בגובה של 700 מטר ורוחב של 150, והוא זה שמסמן את הגבול בין שתי המדינות.
 תחבולה ציבורית - 7/4/08  
   כבר שבועיים בבואנוס איירס. באה והולכת. נוסעת, יוצאת וחוזרת, מתנסה במערך יעיל להדהים של רכבות תחתיות, רכבות עיליות ואוטובוסים, 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, ויום אחד פשוט ישבתי לי באחד האוטובוסים והרשיתי לעצמי קצת להרהר.
 פינגוונים ומופקרות במיני בדרך לסוף העולם   - 26/3/08  
   ל - Punta Arenas הגענו רק בגלל הפינגווינים.
טוב, אולי גם בגלל מרכז הקניות הפטור ממע"מ, אבל בטח שלא בגלל מזג האוויר. קר פה. מעונן. גשום. מספרים שאפילו בארץ כבר התחיל הקיץ. ורק אנחנו פה, נתונים לחסדי 
מזג האוויר ההפכפך.
 טרק אחרון בהחלט - 18/3/08  
   טוב, זה לא ממש מדויק מה שכתוב בכותרת. כי אם נודה על האמת, עד לרגע כתיבת שורות אלה הצלחתי להישבר ולצאת לעוד שלושה טרקים נוספים, אבל אף לא אחד מהם היה בן ארבעה ימים, ואף לא באחד מהם הקאתי את נשמתי עד ששקלתי ברצינות להחזיר אותה לבורא. אז החלטתי להישאר עם הכותרת המקורית (והאופטימית), בתקווה שרייטינג הצפיות יכפר על הסבל שהיה מנת חלקי.
 על מערות, קרטלים וקרחונים מתנפצים   - 7/3/08  
   למחרת הטרק (הקשה ביותר, כזכור) אנחנו חוזרים לנוהל הטרמפים. גשם. המוצ`ילות נרטבות. אנחנו עולים (בתחנונים) על שני טרמפים שלוקחים אותנו עד לתחנה הבאה שלנו - Puerto Rio Tranquilo. לעינינו מתגלה אגם יפהפה בצבע טורקיז - General Carrera (יש לקרוא "חנרל קררה"). זהו האגם השני בגודלו באמריקה הדרומית.
 הטרק הקשה מכולם (או - נפלאות הטונה והקטשופ) - 1/3/08  
   אז איך בכלל מתארגנים לארבעה ימים של טרק?
למעשה, חוץ ממים, שאפשר למלא בנחלים בדרך, צריך לקחת הכל עלינו, וזה אומר ה-כ-ל: אוהל, שקי שינה, בגדים ואוכל. צריך לסחוב הכל על הגב, וזה פאקינג כבד.
אז לארוחות צהרים לקחנו לחמניות וקופסאות טונה עם בקבוק קטשופ לתיבול (להיט היסטרי). לערב הצטיידנו באורז, עדשים ופסטה, אבל עם ארוחות הבוקר היתה לי קצת בעיה.
 טרמפים, ראפטינג, קרחון תלוי, מעיינות חמים ומוכר אחד גזען  - 21/2/08  
   אז החלטנו לעשות את הקרטרה אוסטרל בטרמפים.הקרטרה אוסטרל הוא כביש שאינו סלול ברובו, בן כ - 1100 ק"מ, העובר לאורך חלקה הדרומי של צ`ילה ומסומן כמסלול חובה בקרב הישראלים. היות ותדירות האוטובוסים לאורכו אינה גבוהה במיוחד, נוהגים לנסוע לאורכו ברכב שכור או בטרמפים. אנחנו הולכים על האופציה השניה. אני רוצה לראות מי לא יעצור לנו.
 טרמפים, אוהלים וחרקים אינספור   - 5/2/08  
   ברגע שחזרתי לארגנטינה השמש התחילה שוב לזרוח. לאחר 11 שעות נסיעה מהאי צ`ילואה הגעתי בחזרה לברילוצ`ה. הייתי אמורה להמשיך לאל-בולסון ולפגוש שם את אולג, אבל הייתי הרוגה מעייפות והחלטתי להעביר את הלילה בעיר (טוב על מי אני עובדת? פשוט רציתי שוקולד).העיר היתה מפוצצת באנשים. שיא העונה. התחלתי לחפש הוסטל. לא ייאמן. אין מקום.
 ערים צ`יליאניות גשומות ותאי שירותים מעופשים   - 21/1/08  
   מכיוון שאני נמנית על קבוצת האנשים הקונים כרטיס נסיעה לפני שהם טורחים להסתכל במפה, הסתבר לי, באיחור מה, שכשחתכתי מפוקון לברילוצ`ה, פספסתי את פוארטו ואראס ואת האי צ`ילואה שבצ`ילה. אז מה עושים? חוזרים לצ`ילה! מה, אני פראיירית? 7 שעות נסיעה כולל מעבר גבול ארגנטינאי ועוד אחד צ`יליאני, בו בדקו כרגיל שלא העברנו חומרים מסוכנים שצומחים על עצים
 אגמים, שוקולדים, ריבת חלב, וזבובים אין קץ   - 7/1/08  
   הגעתי לברילוצ`ה.
ברילוצ`ה היא העיר הגדולה ביותר באזור האגמים הארגנטינאי. השילוב של פסגות הרים מושלגות, נהרות ואגמים, גורם לאזור הזה להיות מדהים בכל קנה מידה, אבל בינינו, זו לא הסיבה שנשארתי כאן יותר משבועיים. העיר מפוצצת בחנויות שוקולד וגלידות. לאן שלא הולכים, נתקלים באיזה חלון ראווה מפתה, שוכחים את כמויות הסוכר שכבר הזרקנו לעצמנו היום ושועטים בעיניים כלות ומרוקנות...
 הרי געש פעילים, טרק נמלים, ופרעושים ליום ההולדת  - 23/12/07  
   לאחר נסיעת לילה של 10 שעות מסנטיאגו, בירת צ`ילה, הגעתי לעיר Pucon (או פוק קטן, למי שמתעקש). פוקון, הממוקמת באזור האגמים של צ`ילה, הוכתרה מיידית כעיר היפה ביותר בה ביקרתי עד כה. כל הבתים עשויים מעץ, הרחובות נקיים, הנהגים הם האדיבים ביותר שראיתי עד כה (עוצרים לי באמצע הכביש ונותנים לי לעבור. אין דברים כאלה). העיר שוכנת על שפת אגם, הכל מסביב ירוק
 מדבקה קוריאנית בואלפאראיסו  - 17/12/07  
   במסגרת סירובי העיקש ללכת למקומות הקבועים בעקבות הזרם הישראלי, עליתי בלילה אחד נמהר על אוטובוס ממנדוזה שבארגנטינה לעיר ואלפאראיסו שבצ`ילה. אומרים שהיא יפה אז נלך לבדוק. התיישבתי ליד אישה חביבה שלא הפסיקה להשתעל, וקיוויתי בכל ליבי שהנגיפים שלה לא יהרסו לי את סוף השבוע.
 הולנדים, מקסיקני, וישראלית אחת שיכורה על אופניים - 17/12/07  
   אחרי שני אוטובוסים ו - 7 שעות נסיעה נחתתי במנדוזה.
מנדוזה, העיר הרביעית בגודלה בארגנטינה, שוכנת למרגלות שרשרת הרי האנדים והרי המנדוזה. בשנת 1861 היא הושמדה כליל ברעידת אדמה ונבנתה מחדש, הפעם עם בניינים נמוכים, פלאזות ושדרות נרחבות, דבר הגורם לה להיות אחת הערים האטרקטיביות בארגנטינה. בנוסף, היא ממוקמת במרכז ייצור היין של המדינה...
 חורים נידחים, מדבריות ואושר גדול   - 11/12/07  
   Valle Fertil (עמק פורה) הוא כפר קטן, שקט ורגוע, המוקף בגבעות ונהרות. האטרקציות העיקריות בסביבתו הם שני פארקים מדבריים מפורסמים, המהווים את גולת הכותרת של הפארקים בצפון ארגנטינה.
האחד - Talampaya - נחשב לפארק שמזכיר את הגראנד קניון בארה"ב, והשני נקרא Ishigualaso, אבל בשביל שגם מוגבלים כמוני יוכלו להגות את השם הזה...
 קורדובה ומספר תובנות על המין הגברי - 5/12/07  
   אז עזבתי את קורדובה.
קורדובה היא אחת משלוש הערים הגדולות ביותר בארגנטינה. היא נוסדה ב - 1573 כמושבה ספרדית, ונקראת על שם העיר קורדובה שבספרד. זוהי עיר הסטודנטים של ארגנטינה, הודות לחמש אוניברסיטאות בהן צעירי ארגנטינה לומדים בחינם לקראת תואר, עובדה שגורמת לכך שכל זכר ישראלי שביקר בעיר הזאת מתקשה לנגב את שובל הריר שנוזל משפתיו...
 כבר חודש - 21/11/07  
   כבר חודש שכל רכושי עלי אדמות נמצא בתרמיל 65 ליטר. כבר חודש שאני לא עובדת, וזה אפילו לא מרגיש מוזר. כבר חודש שבו אני פוגשת מישהו אחר בכל יום, עוברת ממקום למקום, נודדת, מתרגלת למקום חדש ואז אורזת ונוסעת שוב. כבר חודש שאני שומרת על החפצים שלי מכל משמר ועוברת התקפי לב קטנים בכל פעם שאני לא מוצאת את הדרכון או המצלמה. כבר חודש שאני חוצה כבישים כמו חתול שלוקח את ההימור של חייו.
 גרוטאות, בהמות, סרסורים ויצאניות- 16/11/07  
   כבר כמה ימים שאני בסלטה. כחלק מחגיגות הפז"מ עברתי מאולם הספורט שישנתי בו לחדר קטן יותר עם עוד שלושה בנים (גיל 22 שולטטט!) והתחלתי לטייל.
בתור התחלה נסעתי עם דימה וירדן לסן לורנצו, עיירה יפהפיה במרחק 20 דקות נסיעה מסלטה.

החלטנו לשכור אופניים.
פחחח... אופניים... חתיכת ברזל חלוד עם משהו שהתיימר להיות גלגלים.
 
 לה קוקרצ’ה- 12/11/07  
   אחרי שבועיים בעיר הגדולה החלטתי להתחיל לטייל באמת (ו-לא - סיבוב גלידות בבואנוס איירס לא נקרא טרק). עזבתי את העיר הגדולה ונסעתי לסלטה.
מדובר על עיר שנמצאת בצפון ארגנטינה במרחק 20 שעות נסיעה מבואנוס איירס. 20 שעות! באוטובוס! אבל איזה אוטובוס...

 אמאאאאאאאא!!!- 5/11/07  
   אנחנו שבעה אנשים שדחוסים בתוך מטוס פצפון בגובה 3 קילומטר מעל פני האדמה. הרגלים שלי רדומות. דלת המטוס נפתחת. הרוח מכה בפנים בטירוף. האדמה רחוקה רחוקה. אני צמודה למדריך וקולטת שחיי נתונים לחלוטין בידיו. הוא מתקדם יחד איתי לעבר הדלת. הרגליים שלנו משתלשלות מהמטוס. הצלם ממתין לקפיצה. אף אחד לא שואל אותי אם אני רוצה את זה או לא. מאוחר מכדי להתחרט. אני לא מספיקה לחשוב. המדריך עוזב ואנחנו נופליםםםםםםםם!!!!
 הולנדי, בוטני , יפני וים של ישראלים - 31/10/07  
   
 המדריך השלם להתברברות בבואנוס איירס - 30/10/07  
   ראוי לציין כי למרות שמדובר בעיר ענקית שמונה כמה מליוני תושבים, היא קלה מאד להתמצאות, וזאת הודות לעובדה שהרחובות בה מסודרים בצורת שתי וערב. כאן, בניגוד לארץ, לא מוטל עלינו הכורח לתהות איך יכול להיות ששני קווים מקבילים מצליחים להיפגש בניגוד מוחלט לכל אקסיומה שהיא, אבל במקום זה יש כאן תופעות מעניינות אחרות.


סוף שבוע של בית כנסת ובית קברות - 28/10/07




לה בוקה, סן תלמו ויונה אחת חצופה - 28/10/07
לה בוקה (בעברית: הפה) היא שכונה בחלק המזרחי של בואנוס איירס, הממוקמת ליד הנמל הישן. היא נבנתה ע"י מהגרים איטלקיים שהגיעו מגיניאה. זוהי אחת השכונות העניות בעיר, והאטרקציה העיקרית בה היא הבתים הצבעוניים.
אז הסתובבתי לי בשכונה, צילמתי כמה בתים, ראיתי כמה ציורים ותרתי אחר מסעדה שתשביע את רעבוני.


על מוסקיטו קולקטיבו ומורה לספרדית - 26/10/07
החלטתי ללמוד ספרדית.
זאת אומרת, לקחתי קורס סוף הדרך לפני הנסיעה ב - (זהירות: פרסומת!) מכון לידידות אמריקה . שלושה חודשים. מורים מעולים, חומר לימוד איכותי ומפגשי דיבורימוס כמה שרוצים.
אבל יש בעיה אחת - חיי מתנהלים כרגע בהווה בלבד. בשביל לספר מה עשיתי אתמול צריך קורס אחר.



נחיתה - 25/10/07
אז זהו. 26 שעות טיסה עם עצירה בניו יורק ועוד אחת ביוסטון. אוכל של מטוסים. 
שינה טרופה, סרטים תת רמה,
ואני בבואנוס איירס. רק אני. בלי התרמיל.
משום מה הוא בחר להישאר ביוסטון. נציג חברת התעופה הבטיח לשלוח אותו 
למחרת לכתובת שבה אתאכסן.

תגובות (8)

תגובתך התקבלה בהצלחה ותעלה לאחר אישור צוות האתר. הוספת תגובה
נוסטלגיה ייננווןן | 06.05.13

אורית את פשוט החזרת אותי 2 אחורה לאחת התקופות הכי יפות שהיו לי בחיים!!
שנה של טיול בדרום אמריקה, טיול שלא ישכח לעולם. התמונות מדהימות.. נראה שעשית חיים.. כל הכבוד על שיצאת אפילו שבטח כולם מסביבך היו ילדים צעירים אחרי צבא.. כיף לשמוע ולראות את התמונות. בהצלחה

לא סתם מיכל | 16.06.08

לא סתם מפרגנים, הקדשת הרבה ליומן הזה וזה יפה מאד!
מזכיר לי נשכחות, כל פעם שאני רוצה להזכר אני נכנסת לגרינגו.

אחלה בלוג, תעשי חיים כל עוד את שם, שחוזרים זה נראה כמו חלום שלא קרה מעולם...

מיכל

תודה על הפרגון :) oritne | 09.06.08

התחלתי לכתוב את הבלוג בתפוז, כי די נשבר לי להפיץ מיילים עם סיפורים לכל החברים. בהדרגה הוא נהפך ליומן מסע שיישאר גם אחרי שאחזור מהטיול (זה יקרה בקרוב מאד, והרגשות מעורבים), וכן לממשק בו החברים יכולים להשאיר לי תגובות ולהישאר בקשר.

החלטתי לפרסם את הבלוג בגרינגו, כי האתר הזה נתן לי כל כך הרבה במשך חודשי הטיול, וזה המעט שאוכל לתת בחזרה.

כיף לקבל תגובות כאלה. זה רק נותן לי מוטיבציה להמשיך ולכתוב.

מקווה שתהנו מההמשך,

אורית.

גדולה ערק | 14.05.08

איזה יומן מסע...
וכן להשתכר על אופניים זה אחלה

התכוונתי אותנטית... ירון 63 | 13.05.08

כל הכבוד! ירון 63 | 13.05.08

ראשית כל הכבוד על היוזמה והספונטניות של הנסיעה,
שנית אינ חזרתי מדרום אמריקה, השבוע מלאו לחזרה חמש שנים ואני לא מפסיק להתגעגע ולכן תענוג לקרוא את הבלוג.
כל הכבוד שאת מגעיה למקומות האלו בצפון ארגנטינה, אני היית באזור ולצערי אז לא היה ידוע כלכ ךכ על כל המקומות כיווןשרק אז התחיל להיות זול בארגנטינה=הישראלים התחילו לשרוץ באיזור, אך הייתי צריך לפתוח ספר שהיה ברשותי ולטייל יש מקומות ואזורים כגון צפון ארגנטינה וכגון בוליביה (בגלל סוך העונה שהגיע) והקרטרה - בגלל גשם בלתי פוסק, אותם לאמיציתי כמו שצריך ולכן אני אוהב מארד את הדרך בה את מטיילת אם הרבה סבלנות ועניין ובלי לעזוב איזור בלי למצות אותו (כמובן שאף פעם אי אפשר לראות ולחוות הכול) בהצלחה בהמשל הטיול תהני מהמשך מסעך בבוליביההנהדרת והאוטנטית ופרו המדהימה (אם אפשר להשוות לטעמי המדהימה מכולן)מקווה בעצמי לחזור ולטייל שם. שוב תהני ובהצלחה

כל הכבוד ירון 63 | 13.05.08

ראשית כל הכבוד על היוזמה והספונטניות של הנסיעה,שנית אינ חזרתי מדרום אמריקה, השבוע מלאו לחזרה חמש שנים ואני לא מפסיק להתגעגע ולכן תענוג לקרוא את הבלוג.כל הכבוד שאת מגיעה למקומות האלו למשל בקרטרה,צ´ילואה ובצפון ארגנטינה, אני היית באזור ולצערי אז לא היה ידוע כל כך על כל המקומות כיווןשרק אז התחיל להיות זול בארגנטינה=הישראלים התחילו לשרוץ באיזור, אך הייתי צריך לפתוח ספר שהיה ברשותי ולטייל יש מקומות ואזורים כגון צפון ארגנטינה וכגון בוליביה (בגלל סוך העונה שהגיע) והקרטרה - בגלל גשם בלתי פוסק שלא מיציתי כמו שצריך ולכן אני אוהב מארד את הדרך בה את מטיילת אם הרבה סבלנות ועניין ובלי לעזוב איזור בלי למצות אותו (כמובן שאף פעם אי אפשר לראות ולחוות הכול) בהצלחה בהמשל הטיול תהני מהמשך מסעך בבוליביההנהדרת והאוטנטית ופרו המדהימה (אם אפשר להשוות לטעמי המדהימה מכולן)

ווא ווא yarin | 13.05.08

איזה השקעה...
כל הכבוד, אני התחלתי לרשום יומן בטיול והפסקתי אחרי חודשיים בלחץ...

לא קראתי הכל, אבל נהנתי ממה שכן קראתי.

ההקדמה בכתבה של ברילוצ´ה גדולה...