ג'מייקה

טיפים של גולשים על ג'מייקה

קצת על ג'מייקה

ג’מייקה Jamaica היא אי קטנטן בקאריביים (כחצי משטחה של מדינה ישראל, כמעט 11,000 קמ"ר), סמוך לקובה ולאי היספניולה (האי שבו נמצאות האיטי והרפובליקה הדומיניקאנית), בו חיים כ-3 מיליון איש, כ-90% מהם שחורים, והשאר מולאטים, הודים ואפילו 250 יהודים, צאצאי אנוסים מספרד. משמעות השם היא "ארץ המעיינות" בניב אינדיאני של המקומיים שחיו בה בעבר. השפה המדוברת היא אנגלית בניב מקומי, המכונה "פטואה". הדת השלטת היא הזרם הפרוטסטנטי של הנצרות. ממנה התפתחה גם תנועת הראסטאפאריי, ג’מייקנים הרואים עצמם צאצאיהם של שלמה המלך ומלכת שבא, ושאיפתם היא להגיע לציון, היא אתיופיה.
ג’מייקה התגלתה ע"י קולומבוס ב-1494, ובמאה ה-16 החלה ההתיישבות הספרדית שם, שחיסלה את האינדיאנים שחיו שם (בני שבט הארוואק), והביאה עבדים שחורים רבים. ב-1655 נכבשה ג’מייקה ע"י בריטניה. גם האנגלים הביאו עבדים שחורים, שיצרו תרבות שבדיעבד השפיעה על העולם כולו. ב-1833 העבדים שוחררו מעבדותם, אך נותרו בג’מייקה. ג’מייקה קיבלה עצמאות מלאה ב-1962, והיא חברה בחבר העמים הבריטי.
ואי אפשר לדבר על ג’מייקה בלי להזכיר את האיש שגילה את הרגאיי לעולם, הג’מייקני הכי מפורסם (לא, לא שון פול) – בוב מארלי, שנולד באי ב-1945 ונפטר מסרטן במיאמי, ארה"ב ב-1981.
לעוד טיפים של גולשים על ג'מייקה הוספת טיפ

גמייקה-זה לא סתם חלום

חברים כל מי שעמוניין להגיע לג´מייקה,זה אפשרי ועוד איך ההגעה היא כמעט מכל מקום בעולם יש לתכנן מראש את הטיול ולהכין עצמכם נפשית לחוויה מיוחדת. דרכי גישה:טיסות מדרום אמריקה ניתן לטוס כמעט מכל מדינה עם טיסת קונקשיין בפנמה(עדיף להזמין כרטיסי טיסה מהסוכנים בארץ כיוון שהמחירים זולים יותר,כמו כן כמה שיותר מוקדם יותר זול) וטיסות דרך ארה"ב ממיאמי. אחרי שכבר קונים כרטיסי טיסה: מידע חשוב: 1.בנות לא מסתובבות לבד ברחובות-הגברים הג´מייקנים קצת אגרסיבים 2,יש להכין עצמכם מראש כי גמייקה היא לא מדינה זולה,הפרנסה העיקרית שם היא מתיירות של אמריקאים בעלי אמצעים בעיקר,אבל זה גם לא חייב להיות בשמים(אם מטיילים במספר גדול של אנשים המחירים יורדים) 3,במידה ומיגיעים לבד לג´מייקה העדיפות היא לנחות במונטיגו ביי ולא בקינגסטון-גם כי קינגסטון לא מתויירת מספיק וגם כי היא לא העיר הכי סימפטית בעולם. 4.אין צורך בויזה לג´מייקה,אבל יש צורך במסמכים המיעדים כי אינכם מתכוונים להשתקע במדינה כלומר יש להצטייד בכרטיסי טיסה הלוך ושוב מגמייקה 5.השקעים בג´מייקה הם כמו בארה"ב יש להגיע עם מתאם 7.שימו לב טוב לאנשים המציעים לכם את עזרתם,היהרו מהם,הם עלולים לנצל את חוסר הידע שלכם 8.מותר להתמקח בשווקים או עם נהגי מוניות,שרגילים כמובן לאמריקאים מחונכים ,אבל השתדלו לעשות זאת בכבודץ 9.הכי חשוב-כבוד-מילת מפתח בלקסיקון הגמייקני,כבדו אותם הם יכבדו אתכם במיוחד לאור העובדה שאתם מישראל,תענו לשאלות שלהם ובהבנה 10,האוכל הגמייקני מצויין תנסו הוא ממש ממיוחדד 11,עדיפות לנסיעה בתחבורה הציבורית-היא ממש זולה והנסיעות ממש קצרות,זה אולי צפוף קצת ולא עקבי אבל שווה מאוד(כל נסיעה מעיר לעיר עולה כ5-6$ 11,עדיף לפרוט את הכסף לכסף גמייקני כך תמנעו מראמאות. מה עושים בג´מיייקה: אוצ´ו ריוס-1.המפלים-dunny waterfull כניסה לאתר עולה כ-45$,ניתן להגיע לאתר בעזרת מונית,ממש מגניב שווה כל שקל 2.הדולפינריום-שחיה עם דולפינים גם חמוד 3,vila beach-אזור תיירותי מלא קניות ושטויות 4.הטאג´ מאהל -גם אזור מסחרי מלא בקניות 5השוק ליד פארק הצב-כן זה רק נשמע מוזר אבל זה איזור ממש נחמד עם שוק מגניב ביותר הוא המרכז הכי שווה באוצ´וס אנשים נחמדים ופסטיבלים באוצ´ויש מספר מועדוני לילה נחמדים, אני ספציפית הלכתי למקום שסיפק לי חוויה מוזרה-השאדוס-
המטבע בג’מייקה הוא הדולר הג’מייקני. המכונה ג’יי  jay.
דולר אמריקאי אחד כיום(מעודכן יולי 2016) שווה כ- 126.6(לחץ כאן לשער מעודכן).
דולר אמריקאי מתקבל בברכה ברוב המקומות.
טרוול צק’ס(המחאות נוסעים) של דולרים מתקבלים ללא בעיות בהרבה מקומות וכך גם רוב כרטיסי האשראי הבינלאומיים.
את המרת הכסף תוכלו לעשות במשרדי חלפנות או בבנקים וגם במלונות(יש כאלו שנותנים שער סביר כמעט כמו הבנק).
ג’מייקה נחשבת למדינה מעט יקרה למי שרגיל למחירים של מרכז ודרום אמריקה, זאת בעקבות תיירות רבה מארה"ב שגורמת לעליית המחירים, לפחות בכל הקשור למלונות מסעדות ושירותי תיירות אחרים.
האקלים במדינה טרופי. מה שאומר מזג אויר קאריבי טיפוסי שרוב השנה חם והטמפרטורות גבוהות ובד"כ לא יורדות מ-20 מעלות. באזור החוף חם ולח ובהרים יש מזג האויר נעים.
החלוקה היא לשתי עונות: העונה היבשה שנמשכת מדצמבר ועד אפריל והעונה הגשומה ממאי עד נובמבר , הגשומה היא פחות מתויירת ויותר זולה בכל הקשור לענף התיירות.
העונה הגשומה היא לרוב לא מפריעה לטיול ברוב חלקי המדינה אפילו בשיאה יתכן שיהיו ימים לא גשומים וגם כאשר יורד אז זה גשם קצר שנפסק מהר, אין צורך לדאוג.
עוד דבר שצריך לשים אליו לב היא עונת ההוריקנים שנמשכת בד"כ מאוגוסט עד אוקטובר ובה עלול לצוץ הוריקן, אחת למספר שנים פוקד את האי הוריקן, ההוריקנים המתוקשרים האחרונים
שהיו כאן הם "איוון" ו- "דין" שעשו נזק כבד גם לרכוש וגם בנפש.
ישראלים אינם זקוקים לוויזה כדי להיכנס לג’מייקה, אך ככל התיירים זקוקים לשובר למלון ללילה הראשון – לא כדאי לנסות להגיע בלי, מניסיון...
בנוסף כדאי מאד שהדרכון יהיה לפחות לעוד חצי שנה בתוקף.

לג’מייקה אין שגרירות בישראל ולישראל אין בג’מייקה, הנציגות המטפלת היא הרפובליקה הדומיניקנית:

שגרירות ישראל ברפוליקה הדומיניקנית(סנטו דומינגו)
פתוחה בימי שני עד חמישי מ-8:00 עד 16:15 ובימי שישי מ-8:00 עד 15:00
כתובת: Pedro Henriquez Urena 80, Santo Domingo
טלפון: 9201500 809 1
פקס: 4721785 809 1
אי מייל: [email protected]

התחבורה באי אינה מסודרת במיוחד, אך יש מוניות שירות כמעט מכל מקום לכל מקום, וזמני הנסיעות קצרים מאוד, בגלל גודלו הזעום של האי. מוניות השירות זולות מאוד, מלאות בטיפוסים ג’מייקנים משעשעים (להיזהר לא לצחוק עליהם בפנים), אך עלולות להיות גם מתסכלות (בגלל הדרכים המשובשות) ומפחידות (בגלל הנהיגה הפרועה). בג’מייקה, כמו בכל מושבה בריטית לשעבר, נוסעים בצד שמאל של הכביש! יש לשים לב לכך במידה ושוכרים מכונית או אופנוע.
קל להגיע לג’מייקה בטיסה, הן מארה"ב והן מאירופה. ניתן לשוט ממנה לאיים הסמוכים. טיסה בתוך ג’מייקה גם אפשרית, ממונטיגו ביי לקינגסטון, נגריל, אוצ’וריוס ופורט אנטוניו.

אוטובוסים:

יש אוטובוסים מקומיים במחירים יחסית טובים לכל מקום
יש את הknutsford express,איכותיים יותר - אוטובוסים ממוזגים, עם WIFI שקעים ושירותים, יוצאים מהערים המרכזיות.

מוניות:
הרשמיות בעלות לוחית רישוי אדומה, לא לפחד להתמקח איתם אם נשמע שהמחיר גבוה מידי. תמיד לשאול בהוסטל כמה המוניות ליעדים נבחרים עולות, ככה לא יעבדו עליכם.

האוכל בג’מייקה מגוון וטעים. המצרך השולט הוא עוף. מומלץ לנסות ג’רק – מנגל עץ עליו שמים עוף, חזיר, תפוחי אדמה ו"פסטיבל" (Festivel) – קינוח. יש גם "פאטי" (Patty) – בצק ממולא בבשר, עוף, ירקות... בעצם זו הגרסה הג’מייקנית לאמפנדס או לבורקס. יש אפילו רשתות מזון מהיר שמתמחות בפאטי. מומלץ לנסות גם אוכל בסגנון "אייטל" (I-tal), אוכל טבעוני אותו נוהגים לאכול הרסטאפאריי. הפרי הלאומי הוא אקי, ולרוב הוא מגיע מבושל – מומלץ לנסות בארוחות בוקר במלונות וכד’.
האלכוהול ששולט כאן הוא כמובן רום, מומלץ לנסות את הסוגים: Appelton Estate , Wray and Nephew שנחשבים לטובים.
 
יש מסעדות מקומיות טובות, הן פשוט לא מציעות מקומות ישיבה בד"כ, מבוסס ta.
מחירים לא מצויינים בד"כ. צריך לשאול כל פעם וכדאי להתמקח, הם רגילים בד"כ לתיירים אמריקאים אמידים שבאים לנפוש "הכל כלול".
המחירים יחסית יקרים בגלל זה. רצוי לסגור הוסטלים מראש כי לא בכל מקום יש אותם בכלל, דוגמת נגריל שיש ממש מעט, שווה להתעניין בהכל כלול כי קצת סיפור למצוא את המקומות הטובים לאכול.